סקירה מקצועית על אופל מוקה – חוות דעת, מחיר, צריכת דלק, בטיחות ועוד

אופל מוקה. השם הזה אולי מצלצל לכם מוכר, ולא בהכרח בהקשר חיובי. הדור הקודם, שהיה מבוסס על פלטפורמה של ג'נרל מוטורס, היה… איך נאמר בעדינות? קצת אנמי. קרוסאובר קטן וחביב, אבל כזה שנבלע די מהר בנוף האורבני הצפוף ולא ממש הצליח להשאיר חותם או לרגש.

אבל אז הגיעה שנת 2020, אופל כבר עמוק תחת המטריה של קונצרן PSA (שהפך מאז לסטלנטיס הענק), והכל השתנה. הדור החדש של המוקה (Mokka B) הוא סיפור אחר לגמרי. הוא לא רק מתיחת פנים, הוא מהפכה של ממש.

המוקה החדשה היא כמו ההיא מהתיכון שפתאום חזרה מפגרה בחו"ל עם לוק חדש וביטחון עצמי בשמיים.

היא זנחה את המראה השמנמן והגנרי של קודמתה, ואימצה עיצוב נועז, חצוף כמעט, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. עם חזית ה-"Opel Vizor" הייחודית והפרופורציות הנכונות, היא קורצת לקהל צעיר ואופנתי הרבה יותר. היא מתברגת היישר לתוך סגמנט ה-B-SUV הלוהט והתחרותי ביותר בישראל, שם היא פוגשת שמות מוכרים כמו פיג'ו 2008 (אחותה לפלטפורמה), רנו קפצ'ור, יונדאי קונה, סקודה קאמיק ועוד רבים וטובים. המוקה מנסה לבדל את עצמה דרך העיצוב והאופי, ולהציע חבילה שונה במגרש המשחקים הצפוף הזה. היא מכוונת בעיקר לרווקים, זוגות צעירים או משפחות קטנות שמחפשות רכב קומפקטי עם סטייל, ולא בהכרח את המרווח או השימושיות המקסימליים.

בסקירה המקיפה הזו, נצלול לעומק ונבחן את האופל מוקה (Opel Mokka) מכל זווית אפשרית. נדבר על העיצוב החיצוני והפנימי, איכות החומרים והמרווח (או היעדרו), הטכנולוגיה והאבזור, יחידות ההנעה – כולל גרסת הבנזין הפופולרית והגרסה החשמלית השקטה (Mokka Electric) – וכמובן, ננתח את צריכת הדלק או צריכת האנרגיה.

נבדוק איך היא נוסעת, כמה היא נוחה, מה אומרים מבדקי בטיחות ומבחני בטיחות רשמיים, וכמה כל התענוג הזה עולה לנו כאן בישראל, כולל התייחסות למחיר ולמחירון לפי רמת גימור. נשקול את היתרונות והחסרונות, נשווה אותה למתחרותיה העיקריות, נזכיר בקצרה פוטנציאל לתקלות או בעיות וננסה לענות על השאלה הקשה מכל: האם כדאי לקנות אופל מוקה? הצטרפו אלינו למסע.

II. עיצוב חיצוני: שלום ולא להתראות לשעמום

מהפך הוויזור

אי אפשר לדבר על המוקה החדשה בלי להתחיל מהפנים שלה. אופל קוראים לזה "Opel Vizor", וזה בעצם פס שחור מבריק שנמתח לרוחב כל החזית ומחבר בין הפנסים הראשיים (לרוב LED, לפחות בחלקם) לסמל הברק של אופל במרכז. זה נראה נקי, מודרני, קצת עתידני אפילו, ומעניק למוקה זהות ברורה ומובחנת מיידית. זהו שינוי דרמטי מהגריל והפנסים הגדולים והקונבנציונליים של הדור היוצא, והוא בהחלט מושך מבטים. הפגוש הקדמי משלים את המראה עם פתחי אוורור בעיצוב זוויתי ופנסי ערפל (אם קיימים ברמת הגימור) המשולבים בצורה אלגנטית.

פרופיל דינמי וגג צף

כשמסתכלים על המוקה מהצד, רואים שהיא קצרה ונמוכה יותר מהדור הקודם, מה שתורם למראה דינמי ופחות "ג'יפוני". קו המותניים עולה בחלק האחורי, וקו הגג משתפל קלות לאחור, מה שיוצר צללית קופה-סטייל אופנתית. בתי הגלגלים מודגשים עם חיפויי פלסטיק שחור, כמקובל בקרוסאוברים, ומוסיפים נופך קשוח. אלמנט עיצובי בולט נוסף הוא האפשרות לגג בצבע שונה (לרוב שחור או לבן), היוצר אפקט "גג צף" ומאפשר התאמה אישית. קו הכרום הנמתח מעל החלונות ומסתיים בחדות בקורה C מוסיף טאץ' אלגנטי. חישוקי הגלגלים המוצעים בישראל נעים בדרך כלל בין 16 ל-18 אינץ', בעיצובים אטרקטיביים שמשלימים את המראה הכללי, אם כי החישוקים הגדולים יותר עשויים לפגוע מעט בנוחות הנסיעה.

אחוריים חטובים

גם החלק האחורי של המוקה עבר מהפך. הוא נקי ומינימליסטי יותר, עם פנסים צרים ואופקיים (גם הם לרוב בטכנולוגיית LED חלקית או מלאה) שמשתלבים היטב בעיצוב. שם הדגם "MOKKA" מופיע באותיות גדולות ומרווחות במרכז דלת תא המטען, טרנד עיצובי נפוץ כיום. הפגוש האחורי משלב גם הוא פלסטיק שחור ועיצוב נקי. אין כאן דרמות מיותרות, רק מראה מהודק ופרופורציונלי שמסיים את הסיפור העיצובי בצורה נאה. בסך הכל, הנוכחות הכבישית של המוקה היא של רכב קומפקטי, זריז ואופנתי, כזה שלא מתבייש לבלוט.

III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: מודרני אבל לא מושלם

ברוכים הבאים ל-Pure Panel

המהפכה העיצובית ממשיכה גם בתא הנוסעים. אופל מכנה את הקונספט "Pure Panel", והכוונה היא למשטח זכוכית אופקי המשלב שני מסכים דיגיטליים – אחד המשמש כלוח מחוונים (בגודל 7 או 12 אינץ', תלוי ברמת הגימור) ואחד למערכת המולטימדיה המרכזית (7 או 10 אינץ'). זה יוצר מראה נקי, מודרני ומינימליסטי, ומפחית משמעותית את כמות הכפתורים הפיזיים בדשבורד. ההגה קטן וספורטיבי למראה, ופתחי המיזוג משולבים בצורה אלגנטית. האווירה הכללית היא בהחלט קפיצת מדרגה לעומת תאי הנוסעים הקודמים של אופל, ומרגישה טכנולוגית ועדכנית.

איכות חומרים והרכבה: משחק של אור וצל

כאן התמונה קצת פחות אחידה. בעוד שהעיצוב מרשים, איכות החומרים היא נקודה שבה ניכרת ההשתייכות לסגמנט ה-B-SUV העממי. בחלקים העליונים של הדשבורד ובמקומות מרכזיים נמצא לעיתים חומרים רכים ונעימים למגע, אך ככל שיורדים למטה או מגיעים לדלתות האחוריות, הפלסטיקה הופכת לנוקשה ופשוטה יותר. זה לא חריג בקטגוריה, אבל מתחרות כמו פיג'ו 2008 מציעות לעיתים תחושה איכותית יותר. איכות ההרכבה, לעומת זאת, מרגישה בדרך כלל טובה ומוצקה, ללא קרקושים מיותרים בנסיעה רגילה. הגימור ברמות הגבוהות יותר, כמו ה-GS הספורטיבית, כולל לעיתים נגיעות צבע וריפודים ייחודיים שמשפרים את האווירה.

הנדסת אנוש, מושבים ומרווח: הצד הפחות חזק

הנדסת האנוש במוקה טובה ברובה. מיקום המסכים נוח לצפייה, וההגה המתכוונן מאפשר למצוא תנוחת נהיגה טובה בקלות. אופל השאירו כמה כפתורים פיזיים לשליטה על בקרת האקלים ולקיצורי דרך עיקריים במולטימדיה, וזה מבורך. עם זאת, תפעול חלק מהפונקציות דרך מסך המגע דורש הסתגלות מסוימת ועלול להסיח את הדעת בזמן נהיגה. הראות החוצה טובה לפנים ולצדדים, אך מעט מוגבלת לאחור בגלל קו החלונות העולה והקורה C הרחבה. המושבים הקדמיים נוחים למדי ומציעים תמיכה סבירה, אם כי אולי לא אידיאליים לנסיעות ארוכות מאוד עבור כולם.

הסיפור הופך לפחות מרשים כשמגיעים למושב האחורי. המרווח שם פשוט מצומצם. מרווח הרגליים מוגבל, במיוחד אם יושבים מאחורי נהג או נוסע גבוהים, וגם מרווח הראש אינו נדיב במיוחד בגלל קו הגג המשתפל. הכניסה והיציאה מהמושב האחורי גם הן לא הכי נוחות. המוקה תתאים להסעת ילדים או מבוגרים לנסיעות קצרות, אבל היא בהחלט לא מהמרווחות בקטגוריה. גם תא המטען לא מצטיין בנפחו – כ-350 ליטרים בגרסאות הבנזין וכ-310 ליטרים בלבד בגרסה החשמלית (בגלל מיקום הסוללה). זה מספיק לקניות בסופר או לתיקים קטנים, אבל יתקשה להכיל עגלת תינוק גדולה או ציוד רב לחופשה משפחתית. סף ההטענה מעט גבוה, אך הצורה של התא רבועה ושימושית יחסית.

IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: דיגיטלי אבל לא הכי חדשני

מסכים ומולטימדיה

כאמור, ה-"Pure Panel" הוא כוכב תא הנוסעים. לוח המחוונים הדיגיטלי (7 אינץ' בגרסאות הבסיס, 12 אינץ' במאובזרות) מציע תצוגה ברורה ואפשרויות התאמה אישית מסוימות, אם כי לא ברמה של המערכות המתקדמות ביותר בשוק. מסך המולטימדיה המרכזי (7 או 10 אינץ') מריץ את מערכת ההפעלה המוכרת של קונצרן סטלנטיס. היא פונקציונלית ומציעה את רוב מה שצריך, כולל ניווט (לרוב כאופציה או דרך שיקוף סמארטפון), רדיו דיגיטלי וקישוריות בלוטות'. עם זאת, היא לא המהירה ביותר בתגובותיה, והתפריטים לעיתים מעט מסורבלים. העוזר הקולי, אם קיים, לרוב בסיסי למדי.

חשוב לציין שהמערכת תומכת בקישוריות Apple CarPlay ו-Android Auto, מה שמאפשר להשתמש באפליקציות הניווט והמוזיקה המועדפות עליכם ישירות מהסמארטפון. בישראל, ברמות הגימור הגבוהות יותר, הקישוריות הזו עשויה להיות אלחוטית, אך בגרסאות הבסיס היא לרוב דורשת חיבור כבל USB. איכות מערכת השמע הסטנדרטית סבירה, וישנה אופציה למערכת משודרגת ברמות הגימור הגבוהות, אך היא לא מציעה חוויה אודיופילית יוצאת דופן.

אבזור נוחות ופינוקים

רשימת האבזור במוקה תלויה מאוד ברמת גימור הנבחרת. כסטנדרט בישראל, לרוב תקבלו פריטים כמו בקרת אקלים דיגיטלית (לא תמיד מפוצלת), חיישני חניה אחוריים, בלם יד חשמלי, פנסי LED (לפחות לתאורת יום), ומערכת מולטימדיה בסיסית. ככל שעולים ברמות הגימור (למשל Elegance, GS, Ultimate – השמות עשויים להשתנות מעת לעת), מתווספים פריטים כמו מסכים גדולים יותר, מצלמת רוורס או 360 מעלות, כניסה והנעה ללא מפתח, חימום למושבים הקדמיים ואף להגה, ריפודים משודרגים, חישוקים גדולים יותר, גג בצבע שונה, ולעיתים רחוקות יותר גם גג שמש פנורמי (נדיר בקטגוריה) או תצוגה עילית (HUD) בסיסית. כדאי לבדוק היטב את מפרט האבזור הספציפי לרמת הגימור המוצעת בישראל בעת הרכישה.

V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה: יעיל וזריז, לא ספורטיבי

מנוע הבנזין: הלב הפועם (והמוכר)

יחידת ההנעה העיקרית והפופולרית ביותר של המוקה בישראל היא מנוע הטורבו-בנזין המוכר של קונצרן סטלנטיס (פיג'ו-סיטרואן במקור). מדובר במנוע שלושה צילינדרים בנפח 1.2 ליטר (PureTech) המספק לרוב 130 כ"ס ומומנט נאה של 23.4 קג"מ. המנוע הזה משודך לתיבת גיר אוטומטית פלנטרית עם 8 הילוכים מתוצרת Aisin היפנית, שילוב מוצלח ומוכח גם בדגמים רבים אחרים של הקונצרן. תיתכן גם גרסת בסיס עם 100 כ"ס ותיבה ידנית או אוטומטית 8 הילוכים, אך היא פחות נפוצה בארץ.

הביצועים של גרסת ה-130 כ"ס טובים למדי עבור רכב בסדר גודל כזה. התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש אורכת כ-9.2 שניות, והתחושה בנהיגה יומיומית היא זריזה וגמישה. המנוע מספק כוח זמין בסל"ד נמוך ובינוני, מה שמאפשר עקיפות בטוחות והשתלבות קלה בתנועה. תיבת ההילוכים פועלת בצורה חלקה ונעימה ברוב המצבים, אם כי לעיתים יכולה להיות מעט הססנית בתגובותיה תחת עומס פתאומי. צליל שלושת הצילינדרים נוכח תחת מאמץ, אך הוא אינו מטרד של ממש בנהיגה רגילה. צריכת דלק מוצהרת לפי תקן WLTP עומדת על כ-16-17 ק"מ לליטר בממוצע. בעולם האמיתי, בתנאי נהיגה ישראליים מגוונים, צפו לצריכה ריאלית של כ-13-15 ק"מ לליטר, נתון סביר בהחלט לקטגוריה.

המוקה החשמלית: שקט, נקי וחסכוני

לצד גרסת הבנזין, אופל מציעה גם את ה-Mokka Electric (בעבר נקראה Mokka-e). גרסה זו חולקת את אותה מערכת הנעה חשמלית עם דגמים נוספים של סטלנטיס, כמו פיג'ו e-2008 ו-DS 3 E-Tense. היא מצוידת במנוע חשמלי המפיק 136 כ"ס ומומנט מיידי של 26.5 קג"מ, ובסוללת ליתיום-יון בקיבולת 50 קוט"ש (ברוטו, כ-46 קוט"ש נטו). לאחרונה, החלה להופיע גם גרסה משודרגת עם מנוע 156 כ"ס וסוללה גדולה יותר של 54 קוט"ש (ברוטו, כ-51 נטו), המציעה טווח משופר.

הביצועים של הגרסה החשמלית זריזים למדי, במיוחד בתנועה עירונית, בזכות המומנט הזמין מיידית. התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש אורכת כ-9 שניות (מעט מהיר יותר מגרסת הבנזין). צריכת אנרגיה מוצהרת לפי WLTP עומדת על כ-15.8-16.2 קוט"ש ל-100 ק"מ עבור גרסת ה-50 קוט"ש, וקצת פחות בגרסת ה-54 קוט"ש. בעולם האמיתי, צפו לצריכה ממוצעת של 16-18 קוט"ש/100 ק"מ, תלוי בסגנון הנהיגה ותנאי הדרך. הטווח המוצהר לפי WLTP הוא עד 338 ק"מ לגרסת ה-50 קוט"ש ועד כ-406 ק"מ לגרסת ה-54 קוט"ש. הטווח הריאלי בישראל, במיוחד בקיץ עם מזגן או בחורף, יהיה נמוך יותר וינוע סביב 250-300 ק"מ לגרסה הבסיסית וכ-300-350 ק"מ לגרסה המשודרגת. זהו טווח סביר לשימוש יומיומי, אך לא מהמובילים בקטגוריה. חשוב לזכור שרבים מחפשים "צריכת דלק" גם עבור רכב חשמלי, אך העלות לקילומטר נמוכה משמעותית בהשוואה לרכב בנזין, במיוחד בטעינה ביתית.

VI. טעינה (למוקה חשמלית): נוחות ביתית, מהירות סבירה בדרכים

טעינה ביתית וציבורית (AC)

המוקה החשמלית מגיעה עם מטען פנימי (On-Board Charger) המאפשר טעינה בזרם חילופין (AC), שזו הטעינה הסטנדרטית בבית או בעמדות ציבוריות רגילות. רוב הדגמים המשווקים בישראל תומכים בטעינה חד-פאזית בהספק של עד 7.4 קילוואט, אם כי קיימת גם אופציה (לרוב בתוספת תשלום או ברמות גימור גבוהות) למטען תלת-פאזי בהספק של 11 קילוואט. טעינה מלאה מ-0% ל-100% בעמדת 7.4 קילוואט אורכת כ-7.5 שעות עבור סוללת ה-50 קוט"ש (וכשעה יותר לסוללת ה-54 קוט"ש). עם עמדת 11 קילוואט, זמן הטעינה מתקצר לכ-5 שעות (או קצת פחות משעה נוספת ל-54 קוט"ש). זה אומר שטעינה לילית בבית מספיקה בהחלט למלא את הסוללה ליום המחרת. מחבר הטעינה הוא Type 2 הסטנדרטי באירופה ובישראל.

טעינה מהירה (DC)

בנסיעות ארוכות יותר, ניתן להשתמש בעמדות טעינה מהירה בזרם ישר (DC). המוקה החשמלית תומכת בטעינה מהירה בהספק של עד 100 קילוואט, באמצעות מחבר CCS Combo 2. בתנאים אופטימליים (עמדה המספקת 100 קילוואט או יותר, וטמפרטורת סוללה מתאימה), ניתן לטעון את הסוללה (50 קוט"ש) ממצב נמוך (למשל 10%) ל-80% בתוך כ-30 דקות. זהו קצב טעינה סביר בהחלט, המאפשר עצירות קצרות יחסית להתרעננות והמשך נסיעה. חווית הטעינה הציבורית בישראל משתפרת כל הזמן, אך עדיין יכולה להיות פחות נוחה וזמינה מאשר במדינות מסוימות באירופה, ודורשת תכנון מוקדם לנסיעות ארוכות. אפליקציית MyOpel (אם זמינה ופעילה בישראל) עשויה להציע ניהול טעינה מרחוק ותכנון מסלולים, אך לרוב שימוש באפליקציות ייעודיות של ספקיות הטעינה נפוץ יותר.

VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש: בטוחה וזריזה, לא מרגשת

נוחות נסיעה ובידוד רעשים

חווית הנהיגה במוקה היא תערובת של יתרונות וחסרונות. נוחות הנסיעה היא אחת הנקודות הפחות חזקות שלה. המתלים מכוילים על הצד הנוקשה יחסית, במיוחד בשילוב עם חישוקים גדולים (17 או 18 אינץ'). כתוצאה מכך, שיבושים עירוניים, בורות ושברים בכביש מורגשים בתא הנוסעים יותר מאשר בחלק מהמתחרות. הנסיעה אינה בלתי נסבלת, אך היא בהחלט פחות "מפנקת" מרכבים כמו רנו קפצ'ור או סיטרואן C3 איירקרוס. בכביש המהיר הנוחות משתפרת, אך עדיין לא מדובר בספיגת מהמורות מושלמת.

בידוד הרעשים סביר, אך לא מצטיין. רעשי מנוע (בגרסת הבנזין) נוכחים תחת מאמץ, אך נשארים ברמה סבירה בנהיגה רגילה. רעשי רוח וכביש מתחילים להיות מורגשים במהירויות בינעירוניות, במיוחד מכיוון בתי הגלגלים ומראות הצד. הגרסה החשמלית שקטה משמעותית במהירויות נמוכות, כמובן, בזכות היעדר המנוע והגיר עם ההילוכים, אך במהירויות גבוהות יותר רעשי הרוח והכביש עדיין נוכחים.

התנהגות דינמית ותמרון

בצד החיובי, המוקה מציעה התנהגות כביש בטוחה וצפויה. ההיגוי קל משקל, מה שהופך את התמרון בעיר לנוח מאוד, אך הוא מעט מלאכותי בתחושה וחסר משוב לנהג שאוהב להרגיש את הכביש. בזכות המתלים הנוקשים יחסית והמרכב הנמוך, זוויות הגלגול בפניות מרוסנות למדי, והרכב מרגיש יציב ונטוע על הכביש. אחיזת הכביש טובה, ותחושת הביטחון במהירויות גבוהות סבירה. הבלמים (כולל מערכת הבלימה הרגנרטיבית בגרסה החשמלית, המאפשרת נהיגה כמעט "בדוושה אחת" במצב B) מספקים עוצמת בלימה טובה ותחושה פרוגרסיבית. קלות התמרון בעיר היא יתרון בולט, הודות למידות הקומפקטיות ורדיוס הסיבוב הקטן. בסך הכל, המוקה אינה מכונית ספורטיבית או מרגשת לנהיגה, אך היא מספקת חבילה דינמית בטוחה וזריזה לשימוש יומיומי.

VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג: ציון בינוני, אבזור תלוי רמה

מבחני ריסוק ומבנה

נושא הבטיחות הוא קריטי עבור רוכשי רכב בישראל. האופל מוקה נבחנה על ידי ארגון הבטיחות האירופי Euro NCAP בשנת 2021 וקיבלה ציון מאכזב יחסית של 4 כוכבים מתוך 5. חשוב לציין שהציון הזה ניתן לדגם עם חבילת הבטיחות הסטנדרטית. קיימת גם חבילת בטיחות אופציונלית (Safety Pack Plus) שמעלה את הציון ל-5 כוכבים, בעיקר בזכות מערכת בלימה אוטונומית משופרת המסוגלת לזהות גם הולכי רגל ורוכבי אופניים בתנאים מורכבים יותר ומערכת שמירת נתיב אקטיבית יותר. בישראל, חשוב מאוד לבדוק איזו חבילת בטיחות מותקנת ברכב הספציפי המוצע, שכן היבואן עשוי לבחור לייבא את הרכב עם מפרט כזה או אחר. הציון של 4 כוכבים אינו גרוע, אך בעידן שבו רוב המתחרות המודרניות זוכות ב-5 כוכבים, הוא בהחלט נקודה למחשבה. מבחני בטיחות אלו בוחנים את הגנת הנוסעים המבוגרים והילדים, הגנת הולכי רגל, ומערכות העזר לנהג.

מערכות עזר אקטיביות (ADAS)

כמקובל כיום, המוקה מגיעה עם חבילה של מערכות עזר מתקדמות לנהג (ADAS). המפרט המדויק תלוי ברמת גימור וייתכן שישתנה בין שנתונים, אך לרוב הוא כולל כסטנדרט בישראל מערכות כמו בלימת חירום אוטונומית (לרוב מבוססת מצלמה, מזהה כלי רכב והולכי רגל), התרעה על סטייה מנתיב עם תיקון היגוי אקטיבי (בסיסי), זיהוי תמרורי מהירות, והתרעה על עייפות נהג. ברמות הגימור הגבוהות יותר, או בחבילות אופציונליות, ניתן למצוא גם בקרת שיוט אדפטיבית (השומרת מרחק מהרכב שלפנים, לעיתים עם יכולת עצירה מלאה וזינוק מחדש בפקקים), מערכת לשמירה אקטיבית על מרכז הנתיב, ניטור שטחים מתים במראות, והתרעה על תנועה חוצה מאחור. תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי הוא בדרך כלל סביר וחלק, כפי שמקובל בפלטפורמת CMP של סטלנטיס, אם כי לעיתים מערכת שמירת הנתיב יכולה להיות מעט פעלתנית מדי לטעמם של חלק מהנהגים. חשוב ללמוד את תפעול המערכות ולהבין את מגבלותיהן.

IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): אופנתי זה לא תמיד זול

כמה עולה האופל מוקה?

הגענו לשאלת מיליון הדולר, או יותר נכון, מאות אלפי השקלים. כמה עולה אופל מוקה בישראל? התשובה, כמו תמיד, תלויה בגרסה (בנזין או חשמלי) וברמת הגימור. נכון לתחילת 2024 (יש לבדוק מחירים עדכניים אצל היבואן), מחיר גרסת הבנזין (1.2 טורבו 130 כ"ס אוטומט) מתחיל בדרך כלל באזור ה-140,000-145,000 ש"ח לרמת הגימור הבסיסית (למשל Edition או Elegance), ויכול לטפס לכיוון 155,000-160,000 ש"ח ואף יותר לרמות גימור מאובזרות יותר כמו GS או Ultimate.

הגרסה החשמלית, ה-Mokka Electric, יקרה משמעותית, כצפוי. מחירון גרסה זו מתחיל בדרך כלל באזור ה-175,000-180,000 ש"ח לרמת גימור מקבילה לזו של הבנזין, ויכול להגיע גם לאזור ה-190,000 ש"ח ומעלה לגרסאות מאובזרות יותר או עם הסוללה הגדולה יותר (אם משווקת). המחירים האלה מציבים את המוקה בטווח מחירים דומה או מעט גבוה יותר מחלק ממתחרותיה הישירות, והיא בהחלט לא מהאופציות הזולות ביותר בסגמנט ה-B-SUV. התמחור משקף כנראה את הדגש על העיצוב והמיתוג האופנתי.

רמות גימור והבדלים

היבואן הישראלי מציע בדרך כלל מספר רמות גימור למוקה. שמות הרמות עשויים להשתנות (Edition, Elegance, Business Elegance, GS Line, GS, Ultimate), אך ההבדלים ביניהן מתמקדים בעיקר באבזור הנוחות, הטכנולוגיה והבטיחות, וכן בפרטי עיצוב קוסמטיים. רמות הגימור הבסיסיות מציעות לרוב את המינימום הנדרש, בעוד שהרמות הגבוהות יותר מוסיפות פריטים כמו מסכים גדולים יותר, ריפודים משודרגים, חישוקים גדולים יותר, פנסי LED מתקדמים (למשל מטריקס LED), מערכות בטיחות נוספות, גג בצבע שונה, כניסה והנעה ללא מפתח ועוד. חשוב להשוות היטב את המפרטים כדי להבין מה מקבלים בכל רמת גימור והאם תוספת המחיר מוצדקת עבורכם.

אחריות, תחזוקה ופוטנציאל לתקלות

האופל מוקה משווקת בישראל עם אחריות יצרן סטנדרטית, לרוב 3 שנים או 100,000 ק"מ (המוקדם מביניהם). עבור הגרסה החשמלית, ניתנת אחריות נפרדת ומורחבת לסוללה, בדרך כלל 8 שנים או 160,000 ק"מ, המכסה ירידה משמעותית בקיבולת הסוללה (לרוב מתחת ל-70%). עלויות התחזוקה השוטפת של גרסת הבנזין צפויות להיות דומות למקובל בקטגוריה. עבור הגרסה החשמלית, עלויות התחזוקה צפויות להיות נמוכות יותר, בזכות מיעוט החלקים הנעים והיעדר צורך בטיפולים כמו החלפת שמן מנוע. שווי השימוש לרכב צמוד ממקום העבודה יהיה כמובן שונה בין גרסת הבנזין לחשמלית, בהתאם לתקנות המיסוי.

לגבי תקלות ובעיות פוטנציאליות, המוקה החדשה מבוססת על פלטפורמה ורכיבים מוכרים של סטלנטיס, שנמצאים בשימוש בדגמים רבים. לא ידוע על מחלות ילדות קשות או בעיות כרוניות נפוצות בדגם זה. עם זאת, כמו בכל רכב מודרני המכיל מערכות אלקטרוניות מורכבות, תקלות נקודתיות במערכת המולטימדיה, בחיישנים או ברכיבים אחרים תמיד אפשריות. חוות דעת גולשים ברחבי העולם מעידות על שביעות רצון כללית טובה, אך גם מציינות לעיתים תלונות על איכות חומרים מסוימת או על המרווח המצומצם. האחריות המקיפה בשנים הראשונות מספקת שקט נפשי מסוים בהקשר זה.

X. יתרונות: למה כן?

לאחר שצללנו לפרטים, בואו נסכם את הצדדים החזקים של האופל מוקה:

• עיצוב חיצוני בולט וייחודי: אין ספק שהמוקה היא אחת המכוניות היפות והמיוחדות למראה בסגמנט שלה. חזית ה-"Vizor", הפרופורציות הנכונות והאפשרות לצבעי מרכב וגג שונים הופכים אותה לאטרקטיבית ויזואלית.
• תא נוסעים דיגיטלי ומודרני: קונספט ה-"Pure Panel" עם שני המסכים יוצר אווירה טכנולוגית ונקייה. זהו שדרוג משמעותי לעומת דורות קודמים של אופל.
• זמינות גרסה חשמלית (Mokka Electric): האפשרות לבחור בין מנוע בנזין יעיל למערכת הנעה חשמלית מלאה מרחיבה את קהל היעד הפוטנציאלי ומאפשרת ליהנות מיתרונות הרכב החשמלי (שקט, חיסכון בעלויות, זיהום נמוך).
• התנהגות כביש בטוחה וזריזות עירונית: המוקה מרגישה יציבה ובטוחה על הכביש, וקל מאוד לתמרן איתה בעיר בזכות מידותיה הקומפקטיות והיגוי קל.
• צריכת דלק/אנרגיה סבירה: הן גרסת הבנזין והן הגרסה החשמלית מציעות נתוני יעילות טובים יחסית, מה שתורם לעלויות תפעול נמוכות יותר.
• אבזור עשיר (ברמות הגבוהות): רמות הגימור המאובזרות מציעות רשימה נאה של פינוקים טכנולוגיים ובטיחותיים.

XI. חסרונות: איפה הפשרות?

כמובן, אין רכב מושלם, והמוקה דורשת כמה פשרות:

• מרווח מאחור ותא מטען מוגבלים: זו אולי נקודת התורפה המשמעותית ביותר. המושב האחורי צפוף למבוגרים, ותא המטען קטן בהשוואה למתחרות רבות בקטגוריה כמו פיג'ו 2008 או רנו קפצ'ור.
• נוחות נסיעה נוקשה יחסית: כיול המתלים על הצד הקשיח, במיוחד עם חישוקים גדולים, פוגע בנוחות הנסיעה על כבישים משובשים.
• איכות חומרים לא אחידה בתא הנוסעים: למרות העיצוב המרשים, שימוש נרחב בפלסטיק קשיח בחלקים מסוימים של תא הנוסעים פוגם בתחושת האיכות הכללית.
• ציון בטיחות Euro NCAP של 4 כוכבים (בבסיס): בעוד שניתן לקבל 5 כוכבים עם חבילה אופציונלית, הציון הסטנדרטי מעט מאכזב ביחס למתחרות.
• טווח נסיעה בחשמלית לא מהמובילים: בעוד שהטווח מספיק לרוב השימושים היומיומיים, הוא אינו מהגבוהים בקטגוריה, במיוחד בגרסת הסוללה הבסיסית (50 קוט"ש).

XII. בהשוואה למתחרים: דומה אבל שונה

סגמנט ה-B-SUV הוא אחד הצפופים והתחרותיים ביותר בשוק הרכב הישראלי, והמוקה מתמודדת מול שורה ארוכה של מתחרות ראויות. בהשוואה לאחותה לפלטפורמה, פיג'ו 2008, המוקה מציעה עיצוב חיצוני קונבנציונלי יותר (אם כי עדיין ייחודי) ופחות שנוי במחלוקת מעיצוב ה-i-Cockpit של ה-2008, אך ה-2008 מרווחת ושימושית יותר, במיוחד במושב האחורי ובתא המטען. רנו קפצ'ור מציעה גם היא עיצוב אטרקטיבי, יחד עם פתרונות שימושיות חכמים כמו מושב אחורי נע על מסילה, ונוחות נסיעה טובה יותר, אך אולי פחות תחושה דינמית מהמוקה.

יונדאי קונה, במיוחד בדורה החדש, מציעה עיצוב עתידני ובולט, מגוון רחב של יחידות הנעה כולל היברידית וחשמלית חזקה עם טווח גדול יותר, ותא נוסעים מרווח יותר, אך עשויה להיות יקרה יותר. מכוניות כמו סקודה קאמיק, פולקסווגן טי-קרוס וסיאט ארונה מקונצרן פולקסווגן מציעות הנדסת אנוש מעולה, איכות הרכבה טובה ומרווח פנים סביר, אך עיצוב שמרני יותר ופחות מרגש. כשמסתכלים על הגרסה החשמלית, מתחרות כמו MG ZS EV או BYD Atto 3 מציעות תמורה טובה יותר למחיר מבחינת מרווח וטווח, אך אולי פחות עידון או ייחוד עיצובי. בסופו של דבר, המוקה בולטת בעיקר בזכות העיצוב החיצוני והפנימי שלה, ומציעה חבילה ייחודית למי שהסטייל נמצא בראש סדר העדיפויות שלו, גם אם זה בא על חשבון השימושיות.

XIII. סיכום ומסקנות: שיק או שוק?

האופל מוקה בדורה הנוכחי היא ללא ספק קפיצת מדרגה עצומה לעומת קודמתה. היא רכב מסוגנן, מודרני ומושך את העין, שמצליח לבלוט בקטגוריית ה-B-SUV הרוויה. עם חזית ה-"Vizor" הייחודית, תא הנוסעים הדיגיטלי "Pure Panel", ויחידות הנעה יעילות (כולל אופציה חשמלית מלאה), היא מציעה חבילה אטרקטיבית על הנייר. הביצועים זריזים מספיק לנהיגה יומיומית, התנהגות הכביש בטוחה, וצריכת הדלק או האנרגיה סבירות.

עם זאת, המוקה אינה חפה מחסרונות. המרווח המצומצם במושב האחורי ובתא המטען הופכים אותה לפחות אידיאלית למשפחות עם ילדים גדולים או למי שזקוק לשימושיות מקסימלית. נוחות הנסיעה מעט נוקשה, איכות החומרים בתא הנוסעים אינה אחידה, והציון הבסיסי במבחני הבטיחות יכול היה להיות גבוה יותר. גם הטווח של הגרסה החשמלית אינו מהמובילים בשוק. היא מתמודדת מול מתחרות חזקות כמו פיג'ו 2008 המרווחת יותר או יונדאי קונה המגוונת יותר, המציעות לעיתים חבילות שלמות יותר.

אז האם כדאי לקנות אופל מוקה? התשובה תלויה מאוד בסדרי העדיפויות שלכם. אם אתם מחפשים קרוסאובר קטן עם עיצוב יוצא דופן שיסובב ראשים, תא נוסעים טכנולוגי, ואתם לא זקוקים למרחב פנימי עצום – המוקה יכולה להיות בחירה מצוינת. היא מתאימה במיוחד לרווקים, זוגות צעירים, או כרכב שני במשפחה.

הגרסה החשמלית היא אופציה מעניינת למי שמחפש רכב חשמלי מעוצב לנסיעות עירוניות ובינעירוניות קצרות-בינוניות. לעומת זאת, אם מרווח פנימי, נוחות נסיעה מפנקת או תא מטען גדול הם בראש סדר העדיפויות שלכם, כדאי לבחון גם את המתחרות. בסופו של דבר, המוקה היא רכב עם הרבה אופי וסטייל, ומי שיתחבר אליהם, כנראה יהיה מוכן לסלוח לה על חסרונותיה.