סקירה מקצועית על דייהטסו טריוס – חוות דעת, מחיר, צריכת דלק, בטיחות ועוד

<p>אהלן חברים וחובבי רכב! היום אצלנו על המוקד רכב שמביא איתו ניחוח של פעם. כזה שפעם ראינו בכל פינה, שהבטיח יכולות שטח קלות עם מידות עירוניות. קבלו את <strong>דייהטסו טריוס</strong>. רכב פנאי קטן שכבר לא מיוצר, אבל עדיין חי ובועט בשוק המשומשות הישראלי. יש לא מעט סיבות למה אנשים עדיין מחפשים אותו. אולי זו הנוסטלגיה. אולי זו הפשטות המכאנית היחסית. או אולי סתם מחיר הכניסה הנמוך. ברוכים הבאים לסקירה המעמיקה שלנו על הדייהטסו טריוס, רכב שהיה כאן, ונשאר כאן בדרכו.</p>

<p>דייהטסו טריוס (Daihatsu Terios), שהוצג לראשונה בסוף שנות ה-90 והגיע לישראל בתחילת המילניום, היה ניסיון מעניין של יצרנית הרכב היפנית הקטנה (שבבעלות טויוטה) להיכנס לשוק רכבי הפנאי. הוא לא היה SUV גדול ומאיים. הוא גם לא היה קרוסאובר עירוני רך כמו שמקובל היום. הוא היה איפשהו באמצע. קצת רכב כביש, קצת שטח קל, והרבה קומפקטיות. בישראל הוא שווק לרוב בדור הראשון (1997-2006) ופחות בדור השני (2006-2017, שלעיתים נקרא גם דייהטסו בי-גו – Daihatsu Be‣go או טויוטה ראש – Toyota Rush בחלק מהשווקים), וזו בעיקר התקופה הראשונה שעליה נתמקד כשנדבר על "הטריוס" הקלאסי שאנחנו מכירים מהכבישים. הוא התמקם כאלטרנטיבה זולה יותר לג'יפונים הגדולים יותר. כמו הסוזוקי ויטארה או הטויוטה ראב 4 של אז. המתחרה הכי ישיר שלו היה אולי סוזוקי ג'ימני. אמנם קטן יותר ועם יכולות שטח טובות בהרבה. אבל באותה נישה של רכב פנאי קטן ופשוט. קהל היעד העיקרי שלו היה אנשים שחיפשו רכב גבוה. עם שדה ראייה טוב. אולי עם הנעה כפולה (בחלק מהגרסאות). שלא דורש חניה ענקית. ולא קורע את הכיס בכניסה. משפחות קטנות. זוגות מבוגרים. או סתם מי שרצה להרגיש קצת מעל הכביש בלי להתחייב לממדי ענק.</p>

<p>בסקירה הזו, נצלול לעומק עולם הטריוס מפרספקטיבה של שנת 2025. נבחן את העיצוב שלו. נראה מה הוא מציע מבפנים. מה לגבי ביצועים וצריכת דלק (או צריכת אנרגיה, רק כדי להבהיר שזה לא חשמלי). נדבר על חווית הנהיגה ברכב מהשנים האלה. על נושא הבטיחות החשוב. וכן, נדבר על המחיר שלו בשוק המשומשות. על היתרונות והחסרונות שלו כרכב משומש. ונסכם האם כדאי לקנות דייהטסו טריוס בשנת 2025. וזה חשוב כי חוות דעת גולשים ובעלים של רכב ישן כזה הן חיוניות להבנת התמונה המלאה. אז בואו נתחיל.</p>

<h2>II. עיצוב חיצוני – קופסה קטנה, קופסה גאה</h2>

<p>הדייהטסו טריוס לא בא לעשות מהפכות עיצוביות. בטח לא הדור הראשון שלו, שהוא הנפוץ יותר בישראל. הוא נראה כמו… ובכן, כמו רכב פנאי קטן של סוף שנות ה-90. הוא מרובע. פרקטי. עם נוכחות כביש שהיא יותר "חמודה" או "צנועה" מאשר "מרשימה". הפילוסופיה העיצובית הייתה כנראה פונקציונליות מעל הכל. גובה. זוויות כניסה ויציאה סבירות (לפחות בגרסאות ההנעה הכפולה). ושדה ראייה טוב. הגריל הקדמי לרוב קטן ולא בולט במיוחד. הפנסים הקדמיים מלבניים או מעוגלים קלות, תלוי בשנתון. הכל די פשוט וחסר דרמות. מהצד, הצללית מרובעת בהחלט. קו הגג גבוה. החלונות גדולים. הכל נועד למקסם מרווח פנימי וראות. יש לו לרוב גלגל רזרבי תלוי על דלת תא המטען האחורית. שזה אלמנט עיצובי קלאסי של ג'יפונים של פעם. ומוסיף לו נקודות "שטח" (גם אם מדובר בשטח קל מאוד). בתי הגלגלים לא מודגשים במיוחד. הפגוש האחורי פשוט. הכל משדר פשטות ואמינות.</p>

<p>חישוקי הגלגלים שהוצעו בדגם היו בדרך כלל קטנים יחסית. לרוב 15 אינץ' בגרסאות הבסיס. ואולי 16 אינץ' ברמות גימור גבוהות יותר או בשנתונים מאוחרים יותר. העיצוב שלהם היה די סטנדרטי. לא משהו שיגרום לכם להסתובב אחריו ברחוב. אבל הם עשו את העבודה. מבחינת מידות פיזיות, הטריוס הוא קצר וצר יחסית. גם בזמנו. הוא היה קטן יותר ממתחרים כמו הראב 4. אבל גבוה מהם. הנוכחות הכביש שלו היא בעיקר בזכות הגובה. הוא לא נראה גדול. אבל הוא בהחלט נראה גבוה יחסית לרכבים פרטיים. זה יתרון בעיר. הוא קל לתמרון ולחניה. בהשוואה לקרוסאוברים מודרניים משנת 2025, הוא כמובן נראה מיושן. הטריוס הוא לגמרי דוגמה ל"איך רכבי פנאי התחילו". הוא משדר תחושה של עמידות ופשטות. במקום של עידון וסטייל. זה לא רכב שקונים בגלל המראה שלו היום. קונים אותו למטרות אחרות לגמרי.</p>

<h2>III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח – פונקציונליות של פעם</h2>

<p>כנסו לתוך הדייהטסו טריוס. ואתם עושים מסע בזמן. תא הנוסעים הוא שיעור בפונקציונליות של סוף שנות ה-90. האווירה הכללית היא פשוטה. אפילו בסיסית למדי. אין כאן יומרות ליוקרה או טכנולוגיה מתקדמת. הקונספט העיצובי הוא "כל מה שצריך, ושום דבר מיותר". הפלסטיקה שולטת בכל מקום. הדשבורד. הדלתות. הקונסולה המרכזית. הכל פלסטיק קשיח. עם זאת, ולמרבה ההפתעה, איכות ההרכבה בדייהטסו בדרך כלל סבירה. גם אחרי שנים רבות על הכביש. הפלסטיקים לא תמיד מרגישים הכי נעימים למגע. אבל הם מחזיקים מעמד טוב. פחות חורקים. פחות מתפרקים. זה יתרון משמעותי ברכב משומש מהשנים האלה. הנדסת האנוש ישר לפנים. פקדים פיזיים לכמעט הכל. לחימום/קירור. לרדיו. למגבים. הכל ממוקם במקומות הגיוניים וקל לתפעול מיידי. אין צורך לחפור בתפריטי מסך מגע. כי לרוב אין כזה. הראות החוצה מצוינת. בזכות השטחים הגדולים של החלונות והישיבה הגבוהה. זה יתרון גדול במיוחד בנהיגה עירונית ובתמרוני חניה.</p>

<p>המושבים בטריוס לרוב מרופדים בבד פשוט. הם לא המפנקים ביותר. ובטח שלא מציעים תמיכה צדדית יוצאת דופן. גם לא בנהיגות ארוכות. נוחות הישיבה היא בסיסית. אבל סבירה לנסיעות קצרות ובינוניות. בשורה השנייה, המרווח סביר לשני מבוגרים. לשלושה יהיה צפוף מאוד. מרווח הרגליים תלוי מעט בנדיבות היושבים מקדימה. מרווח הראש לעומת זאת, מצוין. בזכות הגג הגבוה. מרווח הכתפיים מוגבל יחסית. שוב, בגלל רוחב הרכב הכללי. ילדים ישבו מאחור בנוחות יחסית. מבוגרים, לנסיעות קצרות בלבד. האתגר האמיתי הוא מרווח. הטריוס הוא לא רכב גדול. ואת זה מרגישים בפנים. במיוחד ברוחב.</p>

<p>תא המטען בטריוס קטן יחסית. נפח ההטענה מוגבל. במיוחד כשהמושבים האחוריים אינם מקופלים. זה אחד החסרונות הבולטים שלו בהשוואה לרכבי פנאי מודרניים. סף ההטענה גבוה למדי. בגלל גובה הרכב והגלגל הרזרבי על הדלת. זה מקשה קצת על העמסת חפצים כבדים. הצורה של תא המטען די קובייתית. מה שמקל קצת על ניצול הנפח הקיים. יש לרוב פתרונות אחסון פשוטים בתא המטען. כמו נקודות עיגון בסיסיות. אל תצפו כאן למגירות נסתרות או רצפה כפולה. הכל פשוט ופונקציונלי. למי שמחפש רכב עם תא מטען גדול למשפחה עם עגלות וציוד לטיולים ארוכים – הטריוס כנראה לא יהיה הבחירה הראשונה. הוא מתאים יותר לזוגות. או למשפחות עם ילד קטן. או למי שמשתמש בתא המטען בעיקר לקניות או תיקים.</p>

<h2>IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה – חזרה לבסיס</h2>

<p>אם אתם מחפשים ברכב שלכם מסך מגע גדול. קישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי. לוח מחוונים דיגיטלי מתקדם. ובקרת אקלים מפוצלת עם עשרות מצבים. בקיצור, אם אתם חובבי גאדג'טים וטכנולוגיה מתקדמת – הטריוס לא בשבילכם. חד וחלק. הטכנולוגיה ברכבים האלה היא בסיסית. בסיסית מאוד. מערכת המולטימדיה המקורית, אם בכלל קיימת (רבים החליפו אותה לאורך השנים), היא רדיו פשוט עם כפתורים פיזיים. לעיתים קרובות עם נגן CD. אין מסך מגע. אין תצוגת מפות GPS מובנית. אין עוזר קולי. אין כלום ממה שאנחנו רגילים לראות ברכבים משנת 2025. קישוריות לסמארטפונים? אם יש לכם דגם עם רדיו מקורי עדכני במיוחד (נדיר מאוד), אולי יהיה בלוטות' פשוט לדיבורית. אבל אל תבנו על זה. מי שרוצה מולטימדיה עדכנית חייב להחליף את היחידה הראשית ליחידת אפטרמרקט מודרנית. ורבים אכן עשו זאת.</p>

<p>לוח המחוונים הוא אנלוגי לחלוטין. מד מהירות. מד סל"ד. מדי חום ודלק. פשוט ויעיל. אין כאן אפשרויות תצוגה שונות או מידע מתקדם על נסיעה. תאורת לוח המחוונים היא לרוב ירוקה או כתומה. בהתאם לשנתון. מערכת השמע המקורית בדרך כלל בסיסית למדי. איכות הסאונד לא מדהימה. אבל מספיקה להאזנה לחדשות או למוזיקה ברקע. שוב, רבים שדרגו אותה. מבחינת אבזור נוחות, גם כאן הדברים פשוטים. בחלק מהדגמים בישראל תמצאו מיזוג אוויר מכאני (עם כפתורים ובוררים). חלונות חשמל קדמיים ואחוריים. מראות צד חשמליות. נעילה מרכזית עם שלט. וזה בערך הכל. אל תצפו לבקרת אקלים דיגיטלית מפוצלת. חימום אוורור מושבים. גג פנורמי. או HUD. אלה דברים פשוט לא היו קיימים בדגמים האלה באותה תקופה. אפילו ברמות גימור גבוהות יותר, האבזור נשאר צנוע מאוד בהשוואה לסטנדרטים מודרניים. הטריוס מציע את המינימום הנדרש לרכב. לא הרבה יותר. זה יכול להיות יתרון עבור מי שמחפש פשטות. וחיסרון עבור מי שרגיל לפינוקים טכנולוגיים.</p>

<h2>V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק – צנוע ויעיל? לא בטוח</h2>

<p>הדייהטסו טריוס ששווק בישראל ברובו צויד במנוע בנזין אחד ויחיד. מנוע 1.3 ליטר. מנוע פשוט ואמין יחסית. ההספק שלו צנוע למדי. באזור ה-86 כוחות סוס. והמומנט גם הוא לא בשמיים. נתון התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש אינו מרשים כלל. קרוב ל-15 שניות בגרסאות האוטומטיות. וקצת פחות במנוע. זה רכב שלא בנוי לביצועים מסחררים. הוא בנוי להגיע ממקום למקום. בנחת. יחידות ההנעה שהגיעו לישראל היו בדרך כלל עם גיר אוטומטי פלנטרי קלאסי. עם 4 הילוכים בלבד. הגיר הזה אמין למדי. אבל לא מהיר או חלק במיוחד. הוא נוטה לעיתים "לחפש" את ההילוך הנכון. במיוחד בעליות או בעקיפות. הייתה קיימת גם גרסה עם גיר ידני 5 הילוכים. שהציעה ביצועים מעט יותר טובים וצריכת דלק עדיפה. אבל היא פחות נפוצה בשוק המשומשות.</p>

<p>צריכת הדלק בדייהטסו טריוס אינה נקודת החוזק שלו. למרות המנוע הקטן, ומשקלו הלא גבוה במיוחד. צורתו האווירודינמית היא בערך כמו של לבנה. וזה פוגע בצריכת הדלק. במיוחד בנהיגה בינעירונית. נתוני יצרן בזמנו היו אופטימיים. אבל במציאות, קשה מאוד להשיג יותר מ-10-11 ק"מ לליטר בנהיגה משולבת בגרסאות האוטומטיות. בתוך העיר זה יכול לרדת בקלות ל-8-9 ק"מ לליטר. זה נתון צריכת דלק שנחשב גבוה למדי בסטנדרטים של 2025. אפילו עבור רכבי פנאי גדולים יותר. גרסאות ההנעה הכפולה נוטות להיות מעט פחות חסכוניות. בנהיגה נכונה, אפשר אולי לשפר במעט את הנתונים. אבל אל תצפו לניסים. כשמדברים על רכב חשמלי, מדברים על צריכת אנרגיה בקוט"ש ל-100 ק"מ. כאן אנחנו מדברים על דלק נוזלי בלבד. חשוב להזכיר שגם אם מישהו מחפש "צריכת דלק" לרכב חשמלי, הכוונה היא לעלות הנסיעה לקילומטר. בטריוס, עלות הדלק היא משמעותית יחסית. וזה פרמטר שחשוב לקחת בחשבון כשבוחנים את ה<strong>מחיר</strong> הכולל של בעלות על הרכב.</p>

<p>תחושת הכוח בדייהטסו טריוס היא, כאמור, צנועה. הוא מספיק לנהיגה יומיומית רגועה. בתוך העיר אין ממש בעיה להתנהל איתו. התאוצות הראשוניות מספיקות כדי להשתלב בתנועה. אבל תאוצות ביניים. כמו עקיפה בכביש בינעירוני. או השתלבות בכביש מהיר – דורשות תכנון מראש. וסבלנות. המנוע עשוי להישמע די מתאמץ תחת עומס. במיוחד עם הגיר האוטומטי. בגרסאות ההנעה הכפולה, היכולת לנסוע בשטח קל (שבילי עפר כבושים, דרכים לא סלולות) קיימת. אבל אל תתבלבלו. זה לא ג'יפ. אין לו הילוכי כוח. מרווח הגחון לא עצום. והוא לא בנוי לעבור מכשולים רציניים. ההנעה הכפולה תורמת בעיקר לאחיזה על כביש רטוב או בוצי קלות. וליכולת להתקדם בשבילים פשוטים יותר. בסיכומו של דבר, יחידת ההנעה של הטריוס פשוטה. אמינה (בדרך כלל). ובעיקר לא מהירה ולא חסכונית במיוחד בסטנדרטים של היום.</p>

<h2>VI. טעינה (לרכב פלאג-אין/חשמלי) – לא רלוונטי לדייהטסו טריוס</h2>

<p>הדייהטסו טריוס הוא רכב עם מנוע בנזין קלאסי. הוא לא היברידי. לא פלאג-אין. ובטח לא רכב חשמלי מלא. לכן, כל נושא הטעינה אינו רלוונטי כלל לדגם הזה. אין לו סוללה גדולה שצריך לטעון. אין לו מחבר טעינה. ואין לו אפליקציות לניהול טעינה. הוא פשוט נוסע על דלק. בדיוק כמו רכבים מהעשורים הקודמים. חשוב להבהיר זאת. במיוחד בעידן שבו יותר ויותר אנשים שוקלים מעבר לרכב חשמלי או היברידי. ומתחילים להכיר מושגים כמו קצב טעינת AC או DC. זמני טעינה בעמדה מהירה. ועלות טעינה לעומת עלות דלק. הטריוס הוא פשטות מכאנית נטו. בכל מה שקשור לאנרגיה ודלק.</p>

<h2>VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש – גבוה, פשוט, ולפעמים קופצני</h2>

<p>חווית הנהיגה בדייהטסו טריוס היא… איך נאמר בעדינות? בסיסית. הוא לא בנוי להנאה מנהיגה. הוא בנוי לפונקציונליות. נוחות הנסיעה בעיר סבירה. בגלל בסיס הגלגלים הקצר יחסית והמתלים הרכים מעט. הוא מצליח לרכך חלק מהשיבושים הקטנים. אבל על מהמורות גדולות. פסי האטה. ודרכים משובשות באמת – הוא מרגיש קופצני. והמתלים מתקשים להתמודד. הנסיעה הבינעירונית סבירה כל עוד הכביש סלול היטב. במהירויות גבוהות יותר הוא פחות יציב. ורגיש לרוחות צד. רמת בידוד הרעשים אינה גבוהה. רעשי כביש. רעשי רוח. ורעשי מנוע (במיוחד תחת עומס) חודרים לתא הנוסעים. מה שמקשה על שיחה שקטה או האזנה למוזיקה בווליום נמוך במהירות גבוהה.</p>

<p>מבחינה דינמית, הטריוס הוא לא ספורטאי. ובטח לא מציע חווית נהיגה מרתקת. ההיגוי קל. לעיתים קצת מעורפל. וחסר משוב מהכביש. זה מקל על תמרון בעיר. אבל פחות נעים בנהיגה מהירה או בכבישים מפותלים. אחיזת הכביש סבירה לנהיגה רגועה. אבל הדגם נוטה לזוויות גלגול משמעותיות בפניות חדות יחסית. בגלל גובהו. ומערכת המתלים הרכה. לא היינו ממליצים לדחוף אותו לקצה. הבלמים עושים את העבודה. אבל התחושה בדוושה יכולה להיות מעט ספוגית בדגמים ישנים. בגרסאות האוטומטיות, היעדר גיר ידני והעברת הילוכים ידנית גורם לכך שאין לנהג שליטה רבה על בחירת יחסי העברה. הגיר מחליט לבד. וזה לעיתים מורגש בתאוצות ביניים שאינן מהירות במיוחד. בגרסאות הידניות כמובן, השליטה בידי הנהג, מה שמאפשר נהיגה מעט יותר זורמת אם כי עדיין לא מהירה.</p>

<p>היתרון העיקרי של הטריוס מבחינת חווית נהיגה הוא קלות התמרון בעיר. קוטר הסיבוב טוב. מידותיו הקומפקטיות. והראות המצוינת החוצה הופכים אותו לנוח מאוד בסביבה עירונית צפופה. לחניה קלה. ולמעבר בסמטאות צרות. היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות אינה הטובה ביותר. וצריך להיות ערניים בכבישים מהירים. באופן כללי, חווית הנהיגה בטריוס היא חוויה של רכב מהעבר. פשוט. יעיל למטרותיו. ולא הרבה יותר. הוא לא מתאים לנהגים שאוהבים לנהוג. הוא מתאים לנהגים שרוצים להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בנוחות יחסית. ובתצורה גבוהה יותר מרכב פרטי רגיל.</p>

<h2>VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג – בסטנדרטים של פעם</h2>

<p>כאשר מדברים על דייהטסו טריוס, ובפרט על הדור הראשון הנפוץ בישראל, חשוב מאוד להבין את נושא הבטיחות בפרספקטיבה נכונה. מבדקי בטיחות מודרניים כמו Euro NCAP בדרך כלל לא בוצעו על הדגמים האלה בזמנו. ואם כן, התוצאות היו בסטנדרטים של סוף שנות ה-90 או תחילת שנות ה-2000. סטנדרטים שהם נמוכים משמעותית ממה שאנחנו רואים היום. רכבים מהשנים האלה צוידו לרוב ב-2 כריות אוויר קדמיות בלבד. בחלק מהדגמים המאוחרים יותר מהדור הראשון אולי היו גם כריות צד, אבל זה לא היה סטנדרטי. היעדר כריות אוויר היקפיות הוא חסרון בטיחותי משמעותי בהשוואה לרכבים מודרניים.</p>

<p>מבחינה מבנית, הרכב נבנה בסטנדרטים של התקופה. וזה אומר שהוא פחות עמיד בפני פגיעות בהשוואה לרכבים מודרניים יותר. שתכנונם כולל אזורי קריסה מחושבים הרבה יותר. ושימוש בפלדות חזקות יותר. מבחני בטיחות חזיתיים וצדדיים שנערכו על רכבים דומים מאותה תקופה מראים שההגנה על הנוסעים פחותה משמעותית. חשוב להזכיר זאת לכל מי ששוקל רכישת רכב כזה. נושא הבטיחות האקטיבית כמעט ולא קיים. אין כאן מערכות ADAS (מערכות עזר לנהג) שמוכרות לנו היום. כמו בלימת חירום אוטונומית. בקרת שיוט אדפטיבית. תיקון סטייה מנתיב. זיהוי הולכי רגל. ניטור שטחים מת. או התרעה על תנועה חוצה מאחור. הרכב מסתמך על מערכות בטיחות פסיביות בסיסיות ביותר (כריות אוויר, חגורות בטיחות). וחייב התקנה של מערכות עזר אקטיביות בהתקנה מקומית (כמו מובילאיי או דומיו) כדי לעמוד בדרישות החוק בישראל לרכבים מסחריים או ציי רכב (לא תמיד רלוונטי לפרטיים, אבל מומלץ מאוד). הציון במבחני בטיחות (אם היו נערכים היום) היה כנראה נמוך מאוד. זהו אחד החסרונות המשמעותיים ביותר של רכב מהשנים האלה.</p>

<h2>IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל) – כסף קטן, סיכון קטן?</h2>

<p>אחד היתרונות המרכזיים של דייהטסו טריוס בשנת 2025 הוא ה<strong>מחיר</strong>. כרכב משומש, הטריוס נמכר במחירים נמוכים מאוד. טווח המחיר תלוי כמובן בשנתון. קילומטרז'. מצב מכאני וקוסמטי. והיסטוריית טיפולים. דגמים ישנים יותר (סוף שנות ה-90, תחילת ה-2000) יכולים להימכר בכמה אלפי שקלים בודדים. דגמים שמורים יותר או משנים מאוחרות יותר (באזור 2005-2006) או מהדור השני (אם כי נדירים) יכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים בודדים. חשוב לבדוק <strong>מחירון</strong> רשמי של לוי יצחק או יד2 כדי לקבל מושג מדויק יותר למצב השוק בזמן הרכישה. אבל באופן כללי, הוא מהרכבים הזולים ביותר שאפשר לרכוש היום בתצורת "ג'יפון". כשישאל מישהו <strong>כמה עולה</strong> טריוס, התשובה תהיה "לא הרבה".</p>

<p>בישראל שווקו מספר רמות גימור עיקריות, לרוב עם שמות כמו DLX או SLX. ההבדלים ביניהן היו בעיקר באבזור נוחות זניח. כמו הוספת חלונות חשמל אחוריים. מראות חשמליות. או פנסי ערפל. רמת הגימור הבסיסית הייתה דלה למדי. הגרסאות עם הנעה כפולה היו לרוב ברמות גימור גבוהות יותר. אבל מבחינה מכאנית (מנוע, גיר) לא היו הבדלים גדולים בין הרמות השונות באותה תקופה. נושא האחריות אינו רלוונטי כלל ברכב מהשנים האלה. היצרן כבר מזמן לא פעיל בישראל. והאחריות המקורית פגה לפני שנים רבות. קניית טריוס משומש היא קנייה AS IS. האחריות היחידה היא… עליכם. או על המוסכניק שלכם.</p>

<p>לגבי עלויות תחזוקה, הדייהטסו טריוס נחשב לרכב עם תחזוקה פשוטה יחסית. החלקים המכאניים העיקריים (מנוע, גיר, סרנים) אמינים בדרך כלל. וחלקי חילוף נפוצים יחסית וניתן למצוא אותם במוסכים המתמחים ברכבים יפניים ישנים. או בחלפי חילוף תחליפיים. עלות הטיפולים התקופתיים אינה גבוהה במיוחד. עם זאת, כמו בכל רכב ישן, עלולות לצוץ <strong>תקלות</strong> בלתי צפויות. <strong>בעיות</strong> נפוצות בדגמים אלה לאורך השנים כללו בלאי במערכת המתלים. נזילות שמן קלות. וכשלים במערכות היקפיות (מזגן, אלטרנטור, סטרטר). נושא החלודה יכול להיות רלוונטי ברכבים ישנים, במיוחד אלה שנסעו בסביבה ימית. לכן, בדיקה מקיפה לפני קנייה היא קריטית. שווי השימוש ברכב כזה הוא אפסי. קונים אותו במחיר נמוך. ומוכרים אותו במחיר נמוך. ההפסד על ירידת ערך כמעט ולא קיים. אבל עלויות התיקונים הפוטנציאליות עלולות להיות משמעותיות ביחס למחיר הרכישה. זה הסיכון שבלקנות רכב ישן וזול. הוא לא עולה הרבה בקנייה. אבל יכול לדרוש השקעה לא מבוטלת בתיקונים לאורך זמן.</p>

<h2>X. יתרונות – פשטות, גובה, והכי חשוב: מחיר</h2>

<ul>
<li><strong>מחיר רכישה נמוך:</strong> זה אולי היתרון הגדול ביותר. הטריוס הוא אחד מרכבי הפנאי הזולים ביותר בשוק המשומשות בישראל. מאפשר כניסה לעולם הרכב הגבוה בתקציב מוגבל מאוד.</li>
<li><strong>אמינות מכאנית (בדרך כלל):</strong> המנוע והגיר פשוטים וחזקים יחסית. אם הרכב טופל כראוי לאורך השנים, סביר שימשיך לשרת בנאמנות. פחות מערכות אלקטרוניות מורכבות שעלולות להתקלקל.</li>
<li><strong>פשטות תחזוקה וזמינות חלקים:</strong> בגלל פשטותו הפופולריות שהייתה לו, קל יחסית למצוא חלפים לטריוס. וחלק גדול מהמוסכים יודעים לטפל בו בלי בעיה. עלויות הטיפולים אינן בשמיים.</li>
<li><strong>תצורת רכב פנאי גבוהה:</strong> ישיבה גבוהה, שדה ראייה טוב, ותחושת "ג'יפון" קל. זה יתרון למי שזה חשוב לו. נוח לכניסה ויציאה עבור מבוגרים.</li>
<li><strong>קומפקטיות וקלות תמרון:</strong> גודלו הקטן הופך אותו לנוח מאוד לנהיגה בעיר. להתמודדות עם פקקים. ולחניה במקומות צפופים. קוטר סיבוב טוב.</li>
<li><strong>פוטנציאל שטח קל (בגרסאות 4X4):</strong> גרסאות ההנעה הכפולה מאפשרות נסיעה בשבילי קק"ל או דרכים לא סלולות בסיסיות. למי שאוהב לטייל קצת בטבע.</li>
</ul>

<h2>XI. חסרונות – בטיחות, צריכת דלק, נוחות וטכנולוגיה מיושנת</h2>

<ul>
<li><strong>בטיחות פסיבית ואקטיבית נמוכה ביותר:</strong> זהו אולי החסרון המשמעותי ביותר. מעט כריות אוויר, מבנה ישן, והיעדר מוחלט של מערכות בטיחות אקטיביות. רמת הבטיחות נמוכה משמעותית מכל רכב מודרני.</li>
<li><strong>צריכת דלק גבוהה יחסית:</strong> ביחס לגודלו ולביצועיו, הטריוס אינו חסכוני כלל. עלויות הדלק השוטפות יכולות להיות נטל משמעותי לאורך זמן.</li>
<li><strong>נוחות נסיעה בינונית ובידוד רעשים לקוי:</strong> הנסיעה קופצנית על שיבושים. רועשת במהירות גבוהה. פחות נעימה לנסיעות ארוכות.</li>
<li><strong>טכנולוגיה ואבזור מיושנים:</strong> אין מסך מגע. אין מערכות מולטימדיה מודרניות. אין אבזור נוחות מתקדם. חזרה ליסודות הפשוטים ביותר של עולם הרכב.</li>
<li><strong>ביצועים צנועים:</strong> המנוע 1.3 ליטר והגיר האוטומטי 4 הילוכים לא מספקים ביצועים זריזים. עקיפות ותאוצות ביניים דורשות סבלנות ותכנון.</li>
<li><strong>מרווח פנימי ותא מטען מוגבלים:</strong> במיוחד ברוחב. שלושה מבוגרים מאחור זה קשה. תא המטען קטן ולא הכי נוח להעמסה.</li>
</ul>

<h2>XII. השוואה למתחרים בשוק המשומשות</h2>

<p>כשאנחנו בוחנים את הדייהטסו טריוס בשנת 2025, אנחנו חייבים למקם אותו בהשוואה לרכבים אחרים הנמכרים באותו טווח מחירים נמוך בשוק המשומשות בישראל. המתחרה הישיר והטבעי ביותר (לפחות לגרסאות ההנעה הכפולה) הוא סוזוקי ג'ימני. גם הוא קטן. גם הוא מרובע. אבל הג'ימני הוא רכב שטח של ממש. עם שלדת סולם. סרנים חיים. והילוכי כוח. למי שצריך יכולת שטח רצינית בתקציב נמוך, הג'ימני הוא אופציה טובה בהרבה. אבל הוא פחות נוח על הכביש. ופחות מרווח מהטריוס. הטריוס יתאים יותר למי שמחפש בעיקר את הגובה והמראה של ג'יפון. ויכולת שבילים קלה בלבד. בלי יכולות שטח אמיתיות.</p>

<p>מתחרים נוספים יכולים להגיע מקטגוריית הקרוסאוברים הראשונים או ה"ג'יפונים" הגדולים יותר מאותה תקופה. כמו טויוטה ראב 4 מהדורות הראשונים, הונדה CR-V או סובארו פורסטר הישנות. רכבים אלה בדרך כלל יציעו יותר מרווח פנימי ותא מטען. נוחות נסיעה טובה יותר על הכביש. וביצועים עדיפים. אבל הם גם יהיו לרוב יקרים יותר לרכישה באותם שנתונים. ועלויות התחזוקה שלהם יכולות להיות גבוהות יותר. הטריוס מציע פשרה. הוא קטן יותר. בסיסי יותר. אבל גם זול יותר לרכישה ותחזוקה שוטפת (כל עוד אין תקלות גדולות). יש גם אופציה של רכבים פרטיים סופרמיני או משפחתיות קטנות מאותם שנים. כמו יונדאי גטס, מאזדה 2, או סוזוקי ליאנה. רכבים אלה יהיו חסכוניים יותר בדלק. נוחים יותר על הכביש (לרוב). ובטוחים יותר (לרוב). אבל כמובן, הם לא מציעים את הישיבה הגבוהה או את מראה הג'יפון. ההשוואה תלויה מאוד מהן סדרי העדיפויות של הקונה. מי שמחפש רכב גבוה וזול, הטריוס בהחלט רלוונטי בהשוואה למתחרים מהסוג שלו ומהשנים שלו.</p>

<h2>XIII. סיכום ומסקנות – האם כדאי לקנות דייהטסו טריוס ב-2025?</h2>

<p>אז הגענו לשאלת השאלות: האם כדאי לקנות דייהטסו טריוס בשנת 2025? התשובה היא… תלוי. הטריוס הוא רכב מהעבר. עם כל מה שמשתמע מכך. הוא פשוט. הוא בסיסי. הוא לא מהיר. הוא לא חסכוני במיוחד. והוא מציע רמת בטיחות נמוכה להחריד בסטנדרטים של היום. אם אתם חפצים בטכנולוגיה מתקדמת. נוחות נסיעה מעולה. ביצועים מרשימים. או רמת בטיחות מודרנית – עזבו אתכם מהטריוס. הוא פשוט לא עומד בזה. <strong>חוות דעת גולשים</strong> ובעלים של הרכב לאורך השנים לרוב מדברות על האמינות היחסית והפשטות שלו. לצד חסרונות כמו צריכת הדלק והנוחות.</p>

<p>אבל יש לו גם יתרונות משמעותיים. בעיקר, ה<strong>מחיר</strong>. הוא זול מאוד לרכישה. זה הופך אותו לאופציה עבור מי שמחפש רכב זול במיוחד. אולי כרכב ראשון לנהג צעיר. אולי כרכב שני למשפחה. או למי שצריך רכב לנסיעות קצרות ובעיקר עירוניות. עם ישיבה גבוהה. הוא גם נחשב לאמין יחסית. והתחזוקה שלו פשוטה ולא יקרה (כאשר אין <strong>תקלות</strong> גדולות). גרסאות ההנעה הכפולה מאפשרות גישה לשבילי קק"ל. למי שזה חשוב לו. בהשוואה לרכבים אחרים באותו טווח <strong>מחירון</strong> נמוך, הוא מציע את תצורת הג'יפון. מה שאין בהרבה אופציות אחרות. למי הטריוס מתאים? למי שהתקציב שלו נמוך מאוד. למי שמחפש רכב פשוט ואמין יחסית. למי שרוצה ישיבה גבוהה ונוחות חניה בעיר. ולמי שמוכן להתפשר משמעותית על בטיחות. נוחות וצריכת דלק. למי פחות מתאים? למי שנוהג הרבה. בנסיעות בינעירוניות. למי שחשוב לו נושא הבטיחות. למי שרגיל לפינוקים טכנולוגיים. ולמי שזקוק למרווח פנימי גדול.</p>

<p>ההמלצה הסופית? אם התקציב שלכם סופר מוגבל. ואתם מבינים היטב את הפשרות המשמעותיות שאתם עושים (בעיקר בטיחות וצריכת דלק). ואתם מוכנים לקחת סיכון מסוים על עלויות תיקונים בלתי צפויות (כי זה עדיין רכב מאוד ישן) – אז אולי שווה לשקול. בתנאי שתמצאו רכב ספציפי שמור ומטופל היטב. חובה לבצע בדיקה מקיפה לפני הרכישה. כדי להימנע מ<strong>בעיות</strong> עתידיות. אחרת, אולי <strong>כדאי לקנות</strong> רכב פרטי קטן וחדש יותר באותו <strong>מחיר</strong>, שיציע בטיחות טובה בהרבה. וצריכת דלק נמוכה משמעותית. הטריוס הוא שריד תקופה. הוא יכול לשרת נאמנה. אבל הוא דורש הבנה של מגבלותיו. ובדיקה קפדנית. בהצלחה!</p>