סקירה מקצועית על דייהטסו סיריון – חוות דעת, מחיר, צריכת דלק, בטיחות ועוד

אהלן חברים וחובבי רכב, וברוכים הבאים לפורטל שלנו! היום אנחנו צוללים לעומק ההיסטוריה המוטורית המקומית, עם רכב שאולי כבר לא חדש על הכביש, אבל בהחלט הטביע את חותמו בשוק הישראלי בתחילת שנות ה-2000. מדובר על הדייהטסו סיריון – Daihatsu Sirion. רכב קטן, זריז, ולפחות בזמנו, שם נרדף לקנייה חכמה. הסיריון, במיוחד בדורותיו הראשונים והשניים, היה להיט מכירות של ממש בישראל. הוא כבש את הכבישים העירוניים בזכות גודלו, וכיס את הצרכים של רבים שחיפשו רכב פשוט, אמין וחסכוני.

הסיריון שייך לקטגוריית המיני/סופרמיני, ומוקם תמיד ככניסה ידידותית לעולם הרכב. הוא לא התיימר להיות ספורטיבי או מפואר, אלא סוס עבודה נאמן לעיר ולנסיעות קצרות. בימים הטובים שלו, הוא התמודד ראש בראש מול מתחרים כמו יונדאי גטס (לפני עידן ה-i10), סוזוקי איגניס, ובהמשך גם דגמים כמו פיאט פנדה או שברולט ספארק. היום, כרכב משומש, הוא מתחרה יותר מול דגמים ותיקים אחרים בקטגוריה שהוצגו סביב אמצע שנות ה-2000, ורלוונטי בעיקר למי שמחפש פתרון ניידות בתקציב נמוך במיוחד.

בסקירה המעמיקה הזו, נפרק את הדייהטסו סיריון לגורמים. נבחן את העיצוב שלו (החיצוני והפנימי), נצלול לעומק הנתונים הטכניים – מיחידת ההנעה ועד צריכת דלק, נדבר על חווית הנהיגה הלא מתוחכמת אך פרקטית, נראה איך הוא עמד בμמבדקי בטיחות בזמנו, וחשוב מכל, נדבר על מה שמעניין אתכם כאן ועכשיו: כמה עולה דייהטסו סיריון משומשת היום, למה לשים לב לפני קנייה (תקלות נפוצות אולי?), ובעצם – האם כדאי לקנות סיריון בשנת 2025? בואו נתחיל במסע נוסטלגי-פרקטי אל עולם הסיריון.

II. עיצוב חיצוני

העקרונות מאחורי העיצוב

הדייהטסו סיריון, במיוחד הדור השני (שהושק ב-2004 והיה הנפוץ ביותר בישראל עד עזיבת היצרן), לא היה רכב שנועד לזכות בתחרויות יופי. הפילוסופיה העיצובית שלו הייתה בראש ובראשונה פונקציונליות. הוא עוצב להיות קומפקטי מבחוץ אך מרווח יחסית מבפנים, עם קווים עגולים וידידותיים שאפיינו רכבי מיני יפניים רבים באותה תקופה. לא תמצאו כאן דרמות עיצוביות או קווי מתאר אגרסיביים. המטרה הייתה לייצר מראה נעים לעין, לא יומרני, וכזה שמשתלב היטב בנוף העירוני הצפוף.

מבט מקרוב על האלמנטים העיצוביים מגלה פשטות עקבית. הגריל הקדמי לרוב היה קטן ומעוגל, מוקף בפנסים קדמיים גדולים ובולטים שתפקידם היה לספק תאורה טובה וגם לתת לרכב "עיניים" גדולות וחייכניות משהו. הפגוש הקדמי כלל לרוב כונס אוויר צנוע ופתחי אוורור קטנים. קווי המתאר מהצד הציגו צללית גבוהה יחסית לגודל הכללי, מה שהעיד על ניצול חלל פנים טוב. קו המותניים היה מתון, ובתי הגלגלים עוצבו בפשטות. זה לא רכב עם "שרירים" עיצוביים, אלא יותר פתית שלג תמים ובסיסי על גלגלים.

החלק האחורי המשיך את הקו הפשוט והעגול. פנסים אחוריים היו לרוב אנכיים או בצורת טיפה, ממוקמים גבוה יחסית על דלת תא המטען כדי להגדיל את שדה הראייה ולשמור עליהם נקיים יותר. דלת תא המטען עצמה הייתה גדולה יחסית לגודל הרכב, לטובת נוחות העמסה. הספוילרים, אם היו, היו קטנים וצנועים, יותר כתוספת עיצובית קלה מאשר אלמנט אווירודינמי משמעותי. חישוקי הגלגלים שהוצעו בישראל היו לרוב פלדה עם כיסוי פלסטיק או אלומיניום פשוטים בקוטר 14 או 15 אינץ', בהתאם לרמת גימור.

בסך הכל, נוכחות הכביש של הסיריון היא צנועה וקומפקטית. מידותיו הפיזיות היו קטנות גם ביחס למתחרים בקטגוריית הסופרמיני של אז, והוא בהחלט נראה ומרגיש כמו רכב שתוכנן בעיקר לנווט ברחובות צרים ולמצוא חניה בקלות. בהשוואה לדור היוצא (הסיריון המקורי משנת 1998), הדור השני היה מודרני יותר, מעוגל יותר, והתאים טוב יותר לטרנדים העיצוביים של אמצע שנות ה-2000, אך עדיין שמר על פרופיל נמוך ופונקציונלי.

III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח

פשטות מתפקדת, וקצת פלסטיק קשיח

הכניסה לתא הנוסעים של הדייהטסו סיריון מבהירה מיד איפה אנחנו נמצאים מבחינת מיצוב ועלויות. האווירה הכללית היא של פשטות תכליתית. הקונספט העיצובי פונה בבירור לפונקציונליות על פני פאר. הדשבורד מעוצב בקווים ישרים יחסית, עם מעט מאוד קישוטים או עיטורים. הכל נמצא במקום שצפוי למצוא אותו, ללא הפתעות מיותרות. במושגים של היום, זהו פנים רכב ספרטני למדי, אבל בזמנו הוא היה מקובל בקטגוריה הזו.

כשזה מגיע לאיכות החומרים, חשוב לזכור את שנת הייצור ואת קטגוריית המחיר המקורית של הסיריון. רוב המשטחים בהם תתקלו הם פלסטיק קשיח. על הדשבורד, על הדלתות, ובאזורים נוספים. זה לא הפלסטיק הרך והנעים למגע שתמצאו ברכבים מודרניים יותר, או אפילו בחלק מהמתחרים היקרים יותר של אז. עם זאת, חשוב לציין שאיכות ההרכבה של הדייהטסו סיריון נחשבה בזמנו טובה למדי. גם ברכבים עם קילומטרז' גבוה, לרוב לא תשמעו קרקושים או צקצוקים משמעותיים מהפלסטיקים, וזה יתרון מסוים שמעיד על עמידות.

הנדסת האנוש בסיריון בסיסית אך יעילה. הפקדים של מערכת בקרת האקלים (לרוב ידנית, בדגמים המאוחרים יותר ורמות גימור גבוהות היה מיזוג מקורי) וכפתורי מערכת השמע ממוקמים במרכז הדשבורד, נגישים וקלים לתפעול תוך כדי נהיגה. לוח המחוונים מול הנהג ברור וקל לקריאה, גם אם אינו עשיר במידע. הראות החוצה טובה למדי לכל הכיוונים, בזכות שמשות גדולות ועמודי A צרים יחסית, מה שתורם רבות לתמרון קל בעיר – יתרון משמעותי לרכב קטן.

נוחות המושבים סבירה לנסיעות קצרות ובינוניות. המושבים הקדמיים מספקים תמיכה בסיסית לגב ולירכיים. הם לא ספורטיביים ולא מחבקים, אבל עושים את העבודה. במושב האחורי המצב מעט יותר צפוף, כצפוי מרכב מיני. מרווח הרגליים מאחור מוגבל עבור מבוגרים גבוהים, ומרווח הראש סביר בזכות קו הגג הגבוה יחסית. שני מבוגרים יוכלו לשבת מאחור באופן סביר, שלושה יהיה צפוף מאוד. בהשוואה למתחרות מאותה תקופה, הסיריון הציע מרווח פנים סביר, ואף נחשב מרווח יחסית לכמה מהקטנות ביותר.

כשזה מגיע לתא המטען, נפחו (סביב 225 ליטר בדור השני) אינו ענק, אבל הוא שימושי יחסית לגודל הרכב. סף ההטענה נמוך יחסית, וצורתו קובייתית למדי, מה שמקל על הכנסת חפצים. אפשרות קיפול המושב האחורי (לרוב בחלוקה של 60/40 בחלק מרמות הגימור) מאפשרת הגדלת נפח ההטענה משמעותית כשצריך. פתרונות אחסון נוספים בתא הנוסעים קיימים אך בסיסיים: תאי אחסון בדלתות, תא כפפות צנוע, ומחזיקי כוסות. שוב, פונקציונליות היא שם המשחק.

IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה

מסע בזמן לעידן פשוט יותר

אם אתם מחפשים ברכב שלכם מסכי מגע ענקיים, קישוריות אלחוטית מתקדמת, או עוזרים קוליים חכמים – הסיריון הוא לא הרכב עבורכם. וזה בסדר גמור. הדייהטסו סיריון הגיע לעולם בעידן טכנולוגי שונה לחלוטין. המערכות הטכנולוגיות המרכזיות בו הן מכאניות או אלקטרוניות בסיסיות ביותר. זו חלק מהפשטות שלו, וגם מ"הקסם" (או האכזבה, תלוי את מי שואלים) שלו כרכב משומש בימינו.

מערכת המולטימדיה, ברוב דגמי הסיריון שנמכרו בישראל, הייתה בסיסית ביותר. בדגמים הראשונים מצאנו לרוב רדיו AM/FM פשוט. בדגמים מאוחרים יותר של הדור השני, חלקם כללו נגן CD ואפילו כניסת AUX בודדת (במזל גדול!). גודל המסך? ובכן, אם היה מסך, הוא היה לרוב קטן מאוד, תצוגת LCD מונוכרומטית ששימשה בעיקר להצגת תחנת הרדיו או מספר השיר. איכות התצוגה והמהירות לא היו פרמטרים רלוונטיים. מבנה התפריטים לא היה קיים למעשה, ומערכת ההפעלה הייתה זו של הרדיו עצמו. קישוריות סמארטפונים כמו Apple CarPlay או Android Auto היו מדע בדיוני באותה תקופה, ובהחלט לא תמצאו אותן בסיריון מקורי.

לוח המחוונים בסיריון הוא אנלוגי לחלוטין. סקאלות עגולות למהירות המכונית וטורי המנוע (בדגמים עם מד סל"ד). מד דלק ומד חום מנוע. תצוגה קטנה בודדת למונה קילומטרז' כללי ונסיעה (אולי דיגיטלי בדגמים המאוחרים יותר). אפשרויות תצוגה והתאמה אישית? תשכחו מזה. הכל בסיסי, ברור, ועושה את העבודה בלי הסחות דעת.

אבזור נוחות מרכזי ברמות גימור שונות כלל, במקרה הטוב, מיזוג אוויר ידני, חלונות חשמל קדמיים (ולפעמים גם אחוריים ברמות גימור גבוהות יותר), נעילה מרכזית עם שלט (אולי בתוספת התקנה מקומית), ובקרת מראה חשמלית. פינוקים כמו חימום/אוורור מושבים, גג פנורמי או HUD (Head-Up Display) כמובן שלא היו קיימים. היו רמות גימור שכונו "DLX" או "GLI" שכללו מעט יותר אבזור כמו חישוקי אלומיניום או כריות אוויר נוספות (עוד על כך בסעיף הבטיחות). טכנולוגיות ייחודיות לדגם או ליצרן? הסיריון התמקד בלהיות "רגיל" ואמין, לא בחידושים טכנולוגיים פורצי דרך. זהו רכב שחוזר לעידן בו נהיגה הייתה פשוט נהיגה, והטכנולוגיה היחידה שבאמת עניינה אתכם היא כמה בנזין יש במיכל וכמה מהר אתם נוסעים.

V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה

קטן אבל זריז בעיר – וחוסך (יחסית) בדלק

הדייהטסו סיריון, כיאה לרכב מיני/סופרמיני, צויד ביחידות הנעה קטנות וחסכוניות שתוכננו להתמודד בעיקר עם סביבה עירונית. בישראל, שווקו בעיקר שתי גרסאות מנוע בדור השני: מנוע בנזין בנפח 1.0 ליטר ומנוע בנזין בנפח 1.3 ליטר. שניהם מנועים אטמוספריים (ללא טורבו), פשוטים ואמינים יחסית.

מנוע ה-1.0 ליטר (3 צילינדרים) הפיק לרוב סביב 69 כוחות סוס ומומנט צנוע (כ-9.6 קג"מ). הוא שודך לרוב לגיר אוטומטי עם 4 הילוכים. נתון התאוצה הרשמי מ-0 ל-100 קמ"ש עמד לרוב על סביב 13-15 שניות, תלוי בגרסה. מנוע ה-1.3 ליטר (4 צילינדרים) היה חזק יותר משמעותית, עם הספק של סביב 87 כוחות סוס ומומנט של כ-11.8 קג"מ. גם הוא שודך לרוב לאותו גיר אוטומטי בעל 4 הילוכים. נתון התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש עמד על סביב 11.5-12.5 שניות. שני המנועים לא היוו שיא הטכנולוגיה, אבל נחשבו עמידים ואמינים לרוב. חשוב לציין שהגיר האוטומטי הישן (4 הילוכים) אינו מתוחכם או מהיר, ויכול לעיתים להרגיש מהוסס. העברת ההילוכים בו מורגשת, ואין לו מצב ספורט או טיפ-טרוניק מתקדמים. זהו גיר פשוט שפשוט מעביר הילוכים.

הפן המרכזי ביחידות ההנעה של הסיריון, שהפך אותו לפופולרי, היה צריכת דלק. נתוני יצרן WLTP (שיטת מדידה שלא הייתה קיימת בזמנו, שיטות המדידה הרשמיות היו אופטימיות יותר) היו אטרקטיביים. בנהיגה ריאלית, במיוחד בגרסאות האוטומטיות הנפוצות בישראל, צריכת הדלק המעשית נעה לרוב בין 10-13 ק"מ לליטר בנהיגה עירונית/משולבת, ושיפור קל בנהיגה בינעירונית רגועה. אלו נתונים שהיו טובים מאוד בזמנו לרכב בנזין אוטומטי קטן. חשוב לזכור שרכב בן 15+ שנה עלול להציג צריכת דלק פחות אופטימלית עקב בלאי במנוע או במערכות הדלק/פליטה. בכל מקרה, אין לצפות לנתונים של רכבים היברידיים או חשמליים מודרניים. בנוגע למונח "צריכת אנרגיה", הוא פשוט אינו רלוונטי כאן; מדובר ברכב המונע אך ורק בדלק נוזלי, ולא בחשמל. גם אם אנשים מחפשים "צריכת דלק" לרכב חשמלי כדי להשוות עלויות, הסיריון הוא בנזין טהור.

תחושת הכוח והביצועים בסיריון מספקת לשימוש יומיומי בעיר. המנוע הקטן מתאמץ בעליות ובנסיעות בינעירוניות במהירות גבוהה, והגיר לא תמיד מסייע. תאוצות ביניים לעקיפה דורשות תכנון והתמדה. אבל בתוך העיר, הסיריון זריז למדי, מסוגל להתנייד בקלות בתוך הפקקים ולצאת ראשון מהרמזורים אם מתעקשים. הוא לא נועד לנהיגה ספורטיבית, אלא לנהיגה נינוחה ויעילה.

VI. טעינה (לרכב פלאג-אין/חשמלי)

סעיף זה אינו רלוונטי לחלוטין עבור הדייהטסו סיריון. הסיריון הוא רכב בעל מנוע בנזין קלאסי ואינו מכיל כל מערכת הנעה חשמלית או סוללה שניתנת לטעינה חיצונית. אין לו מחבר טעינה, אין לו קצב טעינת AC או DC, אין לו אפליקציה לניהול טעינה, וגם חווית הטעינה הציבורית בישראל לא משפיעה עליו כלל וכלל. זהו רכב מתדלק בלבד.

VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש

נוחות בסיסית, תמרון קל, ו… אל תבקשו יותר מדי

חווית הנהיגה בדייהטסו סיריון היא בראש ובראשונה פונקציונלית ומתאימה לסביבה לה נועד – העיר. נוחות הנסיעה בתוך העיר סבירה למדי. המתלים מכוילים על הצד הרך, מה שמאפשר להם לספוג שיבושים קטנים ומהמורות בקלות יחסית. עם זאת, בורות גדולים או כבישים משובשים קשה יורגשו היטב בתא הנוסעים, והרכב עשוי להרגיש קופצני משהו. בנסיעה בינעירונית, נוחות הנסיעה מתדרדרת מעט ככל שהמהירות עולה והכביש אינו מושלם.

רמת בידוד הרעשים בסיריון אינה מהגבוהות. רעש המנוע, במיוחד בגרסת ה-1.0 ליטר בעת האצה או בעומס, חודר לתא הנוסעים באופן מורגש. רעשי רוח מתחילים להופיע במהירויות בינעירוניות גבוהות יותר, ורעשי כביש (במיוחד צמיגים) נוכחים כל הזמן, בהתאם לסוג האספלט. זהו רכב פשוט ולא מבודד יוקרתי, וזה מתבטא ברמת הרעש בפנים.

בפן הדינמי, הסיריון אינו מפגין יכולות מרשימות, וזה גם לא ציפינו ממנו. ההיגוי קל מאוד, יתרון משמעותי לתמרון וחניה בעיר, אך הוא חסר משקל וחסר משוב מהכביש. הדיוק סביר לשימוש יומיומי, אך אין כאן תחושה ספורטיבית או מעורבות נהג. אחיזת הכביש בסיסית ותואמת את אופי הרכב. בפניות מהירות יותר, זוויות הגלגול מורגשות, והרכב נוטה להצביע על תת היגוי (בריחה של החזית החוצה) כשהוא נדחף לקצה יכולותיו. הבלמים מספקים את העבודה בשימוש רגיל, אך אין לצפות ליכולת בלימה יוצאת דופן. מאחר וזה אינו רכב מחושמל, אין כמובן רגנרציה לבלימה.

יציבות כיוונית במהירויות גבוהות סבירה, אך הרכב עלול להיות רגיש לרוחות צד עקב מבנהו הגבוה יחסית ומשקלו הקל. תחושת הביטחון במהירויות שיוט גבוהות יותר (מעל 100-110 קמ"ש) פחות גבוהה מזו שתמצאו ברכבים מודרניים או גדולים יותר. היתרון הבולט ביותר בחווית הנהיגה הוא ללא ספק קלות התמרון בעיר. רדיוס הסיבוב קטן, ההיגוי קל, והגודל הקומפקטי הופכים את החניה והתניידות בסמטאות למשחק ילדים. היעדר גיר ידני והעברת הילוכים אוטומטית בגרסאות הנפוצות תורם גם הוא לחווית נהיגה נינוחה יותר בפקקים לעומת רכבים דומים עם גיר ידני.

VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג

סטנדרטים של פעם מול דרישות של היום

כשמדברים על בטיחות בדייהטסו סיריון, חשוב מאוד להבדיל בין סטנדרטים של שנת הייצור שלו לבין הסטנדרטים המקובלים כיום. הדור השני של הסיריון עבר מבחני בטיחות רשמיים של Euro NCAP בשעתו. הוא זכה לרוב לציון של 4 כוכבים (מתוך 5) בהגנה על מבוגרים, וציונים סבירים עד טובים בקטגוריות אחרות כמו הגנה על ילדים והגנה על הולכי רגל. אלו היו ציונים טובים לרכב קטן באותה תקופה, והעידו על מבנה סביר וסידורי ריסון בסיסיים.

מבחינה מבנית, הסיריון השתמש בפלטפורמה שתוכננה לעמוד בתקני הריסוק של תחילת שנות ה-2000. בדגמים שנמכרו בישראל, אבזור הבטיחות הבסיסי כלל לרוב שתי כריות אוויר קדמיות (נהג ונוסע). בדגמים מאובזרים יותר, או בשנים מתקדמות יותר, יכלו להופיע גם כריות אוויר צד. מערכת למניעת נעילת גלגלים (ABS) הייתה לרוב סטנדרטית, ופיצ'רים כמו חלוקת כוח בלימה אלקטרונית (EBD) היו גם הם קיימים בחלק מהגרסאות. אלו היו מערכות בטיחות פסיביות ואקטיביות בסיסיות שהיו מקובלות באותה עת.

אך כאן מגיע ההבדל המשמעותי ביותר מול רכבים מודרניים: היעדר מוחלט של מערכות עזר אקטיביות לנהג (ADAS). הדייהטסו סיריון, בכל רמות הגימור שלו בישראל, לא הציע מערכות כמו בקרת שיוט אדפטיבית, בלימת חירום אוטונומית, התרעת סטייה מנתיב, סיוע לשמירת נתיב, ניטור שטחים מתים, או התרעת עייפות נהג. מערכות אלו, שהפכו כיום לסטנדרט ולעיתים אף מחייבות (במיוחד רמת אבזור בטיחות 6 ומעלה בישראל החדשה), פשוט לא היו קיימות ברכבים מקטגוריה זו לפני 15-20 שנה. לכן, מבחינת מבדקי בטיחות *מודרניים* וציוני בטיחות לפי התקנות החדשות, הסיריון כמובן לא יעמוד בסטנדרטים של היום. זהו רכב שדורש ערנות מלאה ובלעדית מצד הנהג, ללא "עזרה" אלקטרונית. מי שמחפש רכב עם בטיחות אקטיבית מתקדמת, צריך לחפש בקטגוריות אחרות ובשנות ייצור מאוחרות יותר.

IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל)

כמה עולה הסיריון היום? ומה הסיכונים?

כשאנחנו עונים על השאלה "כמה עולה" דייהטסו סיריון, אנחנו כמובן מדברים על שוק הרכב המשומש בישראל. מאחר ודייהטסו עזבה את ישראל לפני למעלה מעשור, אין מחירון רשמי לרכב חדש, וגם מחירון לוי יצחק או יצחק לוי לרכב משומש משמש רק כאינדיקציה, והמחיר בפועל נקבע לרוב לפי מצב הרכב, שנת הייצור, הקילומטרז', הביקוש הספציפי והאבזור. נכון לאפריל 2025, טווח המחיר לדייהטסו סיריון מדורות 2004-2011 נע בדרך כלל בין אלפי שקלים בודדים לעשרות אלפי שקלים בודדים. רכבים משנות הייצור הראשונות של הדור השני (2004-2007) יכולים להימכר במחירים נמוכים במיוחד, לעיתים סביב 5,000-15,000 ש"ח, בעוד שנתונים מאוחרים יותר (2008-2011) במצב טוב עם קילומטרז' סביר יכולים להגיע גם ל-20,000-30,000 ש"ח ואף מעט יותר במקרים חריגים.

הסיריון שווק בישראל במספר רמות גימור עיקריות בזמנו. רמת הגימור הבסיסית ביותר כללה לרוב צמד כריות אוויר ומיזוג מקורי. רמות הגימור הגבוהות יותר (כמו DLX או GLI) יכלו להוסיף חלונות חשמל אחוריים, כריות אוויר צד, חישוקי אלומיניום, ולעיתים רחוקות יותר גם אבזור נוסף קטן. ההבדלים המרכזיים בין רמות הגימור באו לידי ביטוי בעיקר באבזור הנוחות והבטיחות הפסיבית. ברכב משומש כל כך ותיק, ההבדל במחיר בין רמות הגימור פחות דרמטי בהשוואה למצב הכללי של הרכב והקילומטרז'.

היבט קריטי ברכישת רכב משומש כמו הסיריון הוא האחריות. אין אחריות יצרן או יבואן על רכב בן למעלה מ-10 שנים. האחריות היחידה שתקבלו (אם בכלל) היא של מכון בדיקה לפני קנייה או של סוחר רכב (בדרך כלל אחריות מוגבלת מאוד וקצרת טווח). לכן, חשוב ביותר לבצע בדיקה מקיפה לפני הרכישה כדי לגלות תקלות ובעיות פוטנציאליות. למרות שלסיריון יצא שם של רכב אמין בזמנו, גם רכבים אמינים מתיישנים. רכיבים כמו הגיר האוטומטי (בעיקר אם לא טופל בזמן), מערכת הקירור, רכיבי מתלים, מערכת הפליטה, רכיבי גומי ופלסטיק שמתיישנים – עלולים לפתח תקלות. עלויות התחזוקה עצמן לטיפולים שוטפים סבירות במוסכים שאינם בהכרח מוסכי יבואן, אך זמינות חלפים מסוימים עלולה להיות פחות טובה מאשר לרכבים נפוצים יותר כיום. שווי השימוש (ירידת הערך) פחות רלוונטי לרכב שערכו כבר נמוך מלכתחילה, והוא ממשיך לרדת לאט.

X. יתרונות

הדייהטסו סיריון, כרכב משומש בשנת 2025, מציע מספר יתרונות משמעותיים, בעיקר לקהל יעד ספציפי ועם ציפיות תואמות.

• מחיר רכישה נמוך במיוחד: אולי היתרון הבולט ביותר. הסיריון הוא אחד הרכבים הזולים ביותר לרכישה בשוק המשומשות, מה שהופך אותו לאטרקטיבי עבור מי שמחפש פתרון ניידות בסיסי בתקציב מינימלי, כמו רכב ראשון לנהג חדש או רכב שני למשפחה. כמה עולה? לרוב הרבה פחות מרוב המתחרות המודרניות יותר.
• צריכת דלק סבירה (בזמנו): למרות שאינו חסכוני כמו רכבים היברידיים או חשמליים מודרניים, צריכת הדלק של הסיריון נחשבה טובה מאוד לרכב בנזין אוטומטי בקטגוריה שלו לפני למעלה מעשור. הוא עדיין יכול להציע חיסכון יחסי בהוצאות הדלק בהשוואה לרכבים גדולים או ישנים יותר.
• גודל קומפקטי ותמרון קל: לנהיגה עירונית צפופה, הסיריון הוא פתרון מצוין. קל מאוד לנווט איתו ברחובות צרים, למצוא חניה קטנה ולהשתחל בתנועה. רדיוס הסיבוב הקטן וההיגוי הקל תורמים רבות לקלות התמרון.
• פשטות מבנית ואמינות יחסית (לזמנו): הסיריון ידוע בפשטותו המכאנית. יש פחות מערכות אלקטרוניות ומורכבות שיכולות להתקלקל בהשוואה לרכבים מודרניים. זה תורם לאמינות יחסית של המכלולים המרכזיים, למרות שגיל הרכב יכול להביא איתו בעיות אופייניות.
• עלויות תחזוקה וביטוח נמוכות יחסית: מאחר וזהו רכב פשוט ונפוץ (היה בזמנו), טיפולים שוטפים (שמנים, פילטרים, ברקסים) לרוב אינם יקרים במיוחד במוסכים כלליים. גם עלויות ביטוח (חובה וצד ג') לרכב כזה, במיוחד לנהגים ותיקים, נוטות להיות נמוכות.

XI. חסרונות

לצד היתרונות, חשוב להיות מודעים היטב לחסרונות והפשרות שמגיעות עם רכב כמו הדייהטסו סיריון, במיוחד לאור גילו.

• בטיחות נמוכה בסטנדרטים מודרניים: זהו אולי החיסרון המשמעותי ביותר. הסיריון חסר לחלוטין מערכות בטיחות אקטיביות מתקדמות (ADAS) והגנתו בפני תאונות, למרות ציוני ה-Euro NCAP הטובים בזמנו, נמוכה בהשוואה לרכבים מודרניים. מבדקי בטיחות שנערכים היום היו ככל הנראה מציגים תמונה שונה לחלוטין.
• מחסור בטכנולוגיה ובאבזור מודרני: אין מסך מגע, אין קישוריות סמארטפונים מתקדמת, לוח מחוונים אנלוגי בסיסי, אבזור נוחות מינימלי. למי שהתרגל לרכבים מודרניים ומצפה לפיצ'רים טכנולוגיים, הסיריון ירגיש כמו מכונת זמן לעשור קודם.
• ביצועים ונוחות נסיעה מוגבלים: המנועים קטנים ומתאמצים מחוץ לעיר, הגיר האוטומטי מיושן ואיטי יחסית. נוחות הנסיעה בסיסית ורמת בידוד הרעשים נמוכה, במיוחד במהירויות גבוהות. חווית נהיגה פשוטה ולא מתוחכמת.
• גיל הרכב ובלאי: כרכב בן למעלה מעשור, סביר להניח שתיתקלו בבלאי טבעי של רכיבים. תקלות ובעיות עלולות לצוץ כתוצאה מהגיל והקילומטרז' הגבוה. חשוב במיוחד לבדוק את מצב הגיר והמנוע. חלקי פלסטיק וגומי מתיישנים.
• זמינות חלפים וטיפולים: מאחר שהיצרן עזב את ישראל והרכב יחסית ותיק, זמינות חלפים מסוימים (במיוחד חלקי פח או חלקים פנימיים ספציפיים) עלולה להיות פחות טובה או יקרה יותר מאשר לרכבים נפוצים יותר כיום, למרות שישנם חלפים חליפיים ומשומשים.

XII. השוואה למתחרים מאותה תקופה

כדי להבין טוב יותר את מיקומו של הדייהטסו סיריון, חשוב להסתכל עליו בהשוואה למתחרים העיקריים שלו מאותה קטגוריה ומאותה תקופת שגשוג בישראל, שהיום גם הם נמכרים בשוק המשומשות במחירים נמוכים. מתחרות בולטות כללו את יונדאי גטס (Hyundai Getz), קיה פיקנטו מהדור הראשון (Kia Picanto – דור 1 הושק ב-2004), סוזוקי אלטו (Suzuki Alto), ואף גרסאות בסיסיות יותר של מזדה 2 (Mazda 2) או טויוטה יאריס (Toyota Yaris) מאותן שנים, למרות שהן היו לרוב יקרות יותר.

בהשוואה למתחרים כמו הגטס או הפיקנטו מהדור הראשון, הסיריון הציע לרוב ממדים חיצוניים דומים או קטנים יותר, אך הצליח לנצל את המרווח הפנימי היטב בזכות מבנהו הגבוה יחסית. מבחינת יחידות הנעה, מנועי ה-1.0 וה-1.3 ליטר שלו היו תחרותיים בהספקם וצריכת הדלק שלהם לעומת מנועים בנפחים דומים אצל המתחרות. הגיר האוטומטי בן 4 ההילוכים היה פחות מודרני מחלק מהתיבות של המתחרות, אך נחשב עמיד. מבחינת איכות חומרים ועיצוב פנים, כולם היו ברמה בסיסית דומה של פלסטיק קשיח, והסיריון לא בלט לרעה או לטובה. הנדסת האנוש הייתה בסיסית ויעילה אצל רובן. נקודת החוזק של הסיריון הייתה לרוב בתפיסת האמינות היפנית (למרות שיוצרה באירופה במקרה של הדור השני), המחיר התחרותי (בזמנו), והתמרון הקל. מנגד, חלק מהמתחרות יכלו להציע אולי תא מטען גדול יותר (גטס) או עיצוב מעט יותר עדכני (פיקנטו המאוחרת יותר). הסיריון התמקם כמועמד מוביל למי שחיפש פתרון בסיסי, אמין, וחסכוני לעיר, ללא דרישות מיוחדות לפינוקים או ביצועים.

XIII. סיכום ומסקנות (פסק דין)

האם כדאי לקנות דייהטסו סיריון בשנת 2025?

אז הגענו לשאלת מיליון הדולר (או ליתר דיוק, שאלת עשרת אלפים השקלים): האם הדייהטסו סיריון הוא קנייה מומלצת בשנת 2025? התשובה, כמו תמיד, מורכבת ותלויה במי שואל ובצרכים שלו. ההתרשמות הכוללת מהסיריון היא של רכב שהיה מצוין לתקופתו – פתרון תחבורה עירוני יעיל, חסכוני, קומפקטי, ועם מוניטין של אמינות. הוא מילא בהצלחה את הנישה שלו בשוק הישראלי ואהוב על רבים.

בהשוואה למתחרה עיקרית מהעבר כמו יונדאי גטס, הסיריון לרוב קומפקטי יותר, אולי מעט יותר חסכוני בדלק בגרסאות הבסיסיות, ובעל מוניטין (בעיקר בדור הראשון) של אמינות יוצאת דופן. הגטס, מנגד, מרווח יותר בתא המטען ויכול להרגיש מעט "מכונית" יותר בנסיעה בינעירונית. בהשוואה לפיקנטו מהדור הראשון, הם די דומים בגודל ובייעוד, והבחירה ביניהם תלויה לרוב במצב הספציפי של הרכב ובמחיר. חוות דעת גולשים ובעלי רכבים ותיקים לרוב מצביעות על שביעות רצון יחסית מהאמינות הבסיסית של הסיריון, אך גם על מודעות לחסרונותיו המודרניים.

אז למי הסיריון מתאים במיוחד? הוא מתאים לנהגים חדשים עם תקציב רכישה מינימלי שמחפשים רכב ראשון להתאמן עליו ולהתנייד בעיר. הוא מתאים כרכב שני פשוט ויעיל לנסיעות קצרות. הוא מתאים למי שמחפש את הרכב הזול ביותר שאפשר למצוא, ומוכן לוותר על בטיחות מודרנית, טכנולוגיה, נוחות נסיעה מתקדמת וביצועים. למי הוא פחות מתאים? למי שנוסע הרבה מחוץ לעיר, למי שבטיחות היא בראש סדר העדיפויות שלו (כפי שצריך להיות!), למי שזקוק למרווח פנימי גדול או תא מטען רחב, ולמי שמצפה לפיצ'רים טכנולוגיים מודרניים. האם כדאי לקנות? רק אם אתם מודעים היטב למגבלות ולסיכונים של רכב ישן כל כך (בלאי, קושי במציאת חלקים ספציפיים, בטיחות נמוכה ביחס למקובל), בודקים את הרכב בצורה יסודית לפני הקנייה, ומחפשים פתרון נקודתי וזול במיוחד לניידות בסיסית. אם יש לכם תקציב גבוה יותר, כדאי בהחלט לשקול רכבים חדשים או משומשים עדכניים יותר שיציעו רמה אחרת של בטיחות, נוחות וטכנולוגיה. הסיריון הוא שריד מבורך (אצל חלק) או פחות רלוונטי (אצל אחרים) של עידן אחר בשוק הרכב הישראלי.